Page 167 - 30 השנים הראשונות
P. 167
מעפילים שהיו עצורים בו‪ .‬פדויי השבי טיפסו כל‬ ‫למעלה‪ :‬מעגל הרוקדים של מעפילי האנייה אנצו סירני; למטה‪ :‬צריף הדיסאינפקציה לפני השימור ואחריו‬
‫הלילה בשבילי הכרמל עד אשר הגיעו לקיבוץ‬
‫בית אורן ולקיבוץ יגור‪ .‬עם בוקר באו ליגור אלפים‬
‫מתושבי הסביבה והמעפילים נבלעו בקרבם‪ .‬כוחות‬
‫המשטרה הבריטית שהגיעו לשטח ניצבו חסרי אונים‪.‬‬
‫עם קום המדינה הפך מחנה המעפילים עתלית‬
‫למחנה עולים‪ ,‬במבצע קדש ובמלחמת ששת‬
‫הימים שימש כמחנה לשבויי מלחמה‪ ,‬ואחר כך הלך‬
‫והוזנח‪ .‬תושבי הסביבה נהגו לפקוד את המקום‬
‫ולפרק ממנו מרישי עץ לצורכיהם השונים‪ .‬הראשון‬
‫שדרש לשמר את המחנה המתפורר היה האדריכל‬
‫החיפאי מנחם כץ‪ ,‬שעלה לארץ ישראל כמעפיל‬
‫והיה עצור במחנה‪ .‬דרישה זו לא זכתה לתמיכתם‬

‫של גורמי השלטון השונים‪.‬‬
‫אל המקום שהיה נטוש ופרוץ הגיעה בשנת‬
‫‪ 1984‬קבוצת בני נוער מטעם ארגון מלי"ץ (מכון‬
‫לחינוך יהודי ציוני) שבראשו עמד ד"ר צבי‬
‫צמרת‪ ,‬לימים מנכ"ל יד יצחק בן‪-‬צבי ומבכירי‬
‫משרד החינוך‪ .‬בלב השטח ניצב מבנה החיטוי‬
‫(דיסאינפקציה) האימתני‪ ,‬וכמה צריפים עדיין ניצבו‬
‫על מכונם‪ .‬החניכים שמעו בהתרגשות על האירועים‬
‫המסעירים‪ ,‬ובתוך כך התברר בדרך מקרה שהשטח‬
‫כולו מיועד להריסה‪ .‬על מקומו עתידה לקום שכונה‬
‫חדשה‪ ,‬שכבר שורטטה לפרטיה‪ .‬בהנחייתו של ד"ר‬
‫צבי צמרת יצאו הצעירים אל הכביש הראשי הסמוך‬

‫‪ 166‬שלושים שנים ראשונות‬
   162   163   164   165   166   167   168   169   170   171   172