Page 131 - קרובים רחוקים
P. 131
‫כובסת בבית חולים רוטשילד‪-‬הדסה‪ .‬סוף העשור השלישי של המאה ה‪( 20-‬אוסף "ביתמונה")‬

‫אליאס חדד‪ .‬חדד היה ערבי נוצרי‪ ,‬מורה בקולג' הסקוטי‪ ,‬שקיים קשרים מסועפים עם השלטון הבריטי‬
‫והיה בעל נכסים ועסקים רבים בצפת‪ .‬הוא התחיל לבנות בחלקה הסמוכה לבית החולים‪ ,‬ובמהלך העבודה‬
‫חדר לשטחי המוסד‪ .‬בחפירותיו הוא פגע בדרך השירות של בית החולים ובהמשך אף כרסם בשטחי‬
‫המוסד עצמו‪ .‬בצר לה פנתה הנהלת בית החולים להנהלת הדסה בירושלים ולחברת פיק"א‪ ,‬שהייתה‬

‫בעלת הקרקע‪.‬‬
‫בפניותיהם של מוסדות אלו למר חדד הייתה תועלת חלקית בלבד‪ .‬פעמים אחדות הוא הפסיק את‬
‫העבודה לפרק זמן קצרים‪ ,‬אך במשך חודשים רבים המשיך לבנות ולפלוש לשטח בית החולים בטענה‬
‫שחלק ממנו שייך לו‪ .‬נציגי המושל הבריטי הבהירו להנהלת בית החולים שהבעיה תיפטר רק אם פיק"א‬
‫תתערב ותציג מדידות ומסמכים המוכיחים את בעלותה על הקרקע‪ ,‬ואם יהיה צורך גם תתבע את הפולש‪.‬‬
‫לאחר כשנה הטריח את עצמו ראובן טריפון‪ ,‬נציג פיק"א בחיפה‪ ,‬להגיע לצפת‪ .‬לדבריו חדד התנצל בפניו‪,‬‬
‫אך למעשה המשיך במעשיו בשטח‪ .‬נציג פיק"א סבר שלא רצוי ולא כדאי להתחיל בהליך משפטי‪ ,‬משום‬
‫שהוא עלול להימשך גם שנים רבות‪ .‬הוא הציע לנקוט אמצעים מהירים כדי לשמור על הקיים ולא לאפשר‬

‫לחדד להמשיך לפלוש לתוך שטח המוסד‪ .‬הפתרון שנבחר היה בניית קיר מגן‪422.‬‬
‫אולם אז החל ויכוח חדש שנמשך שנה נוספת בשאלה מי מהארגונים יישא בהוצאות הקמתו של קיר‬
‫המגן‪ .‬פיק"א טענה שהאחריות לשמירת הקרקעות היא של הדסה‪ ,‬וזו מצדה טענה שאילו נהגה פיק"א‬
‫כבעלים ונקטה אמצעים מיד כשפנו אליה הייתה גזילת הקרקע נמנעת‪ ,‬ולא היה צורך בקיר המגן‪ .‬לאחר‬

‫תקופה שלישית ‪129‬‬
   126   127   128   129   130   131   132   133   134   135   136