Page 174 - הבנין שבו נולדה המדינה
P. 174
הכיכר רחבת הידיים שלפני בית המוסדות הלאומיים הפכה, בלי שאיש החליט על כך, לכיכר המרכזית של יהודי ירושלים ועם הזמן – של כל היישוב היהודי בארץ. אירועים חגיגיים, הפגנות נגד הבריטים, עצרות שמחה ולהבדיל לוויות של אנשי שם – כולם נערכו במקום ומשכו קהלים גדולים. הכיכר תפקדה כמו כיכרות או אזורי התכנסות נודעים בעולם: הפורום רומנום ברומא העתיקה, כיכר הבסטיליה בפריז, כיכר פיקדילי בלונדון, הכיכר האדומה במוסקבה ו"טיימס סקוור" בניו יורק. ואצלנו – כיכר מלכי ישראל בתל-אביב, שמאז
1995 נקראת כיכר רבין.
בשנים הראשונות של הבית, בטרם הסתיימו עבודות הבניין, הכיכר הייתה לא כשירה להכיל קהלים גדולים, אבל עם סיום העבודות בקיץ 1934 החלה הכיכר למלא את תפקידה כ"כיכר הלאומית". סייעו לכך שלוש עובדות יסוד: (א) הבית נתפס, מראשיתו, כמרכז היישוב היהודי והתנועה הציונית; (ב) הכיכר רחבת הידיים יכלה להכיל אנשים רבים; (ג) המרפסת בחזית הבניין הפכה את הכיכר שמתחתיה למעין אמפיתיאטרון ענק, והדברים שנשאו הנואמים בהתכנסויות המיוחדות נשמעו היטב עוד לפני ימי המגברים והרמקולים.
172
172
הכיכר הלאומית
