Page 305 - הבנין שבו נולדה המדינה
P. 305
מתברר שגם לבית יכולים להיות חיים מלאי תוכן, שמחות ועצב. בית המוסדות הלאומיים ראה את כל אלה: דיונים חשובים, החלטות ששינו גורלות, עצרות והפגנות ענק שביטאו שמחה ולהבדיל כאב, ואירועים מכוננים. זה היה בית "הממשלה שבדרך" שבתש"ח-1948 הייתה לממשלה של ממש. מנהיגי האומה ישבו בו במשך שנים, אף לאחר
קום המדינה.
פרקי הספר מספרים, כל אחד בדרכו, חלק מהסיפור – מהתחרות האדריכלית שהוכרזה לקראת הקמתו של הבית ועד לדברים שכתבו עליו סופרים ועיתונאים בתקופות שונות. מובלטים בו, כמובן, הפרשיות והאירועים המרכזיים, אולם הזרקור מופנה גם אל חיי היום-יום, אל גיבוריה של העלילה המתמשכת בין קירותיו, עלילה שנכנסת עם הופעת
ספר זה לעשור העשירי שלה.
בלא מעטים מהפרקים נכלל תיעוד שלא זכה להרחבה עד כה. כאלה הם הפרקים המספרים על התחרות הגדולה לתכנון הבית, ועל משתתפי התחרות – מטובי האדריכלים בארץ וגם כאלה שהיו בראשית דרכם, ואחד מהם, אויגן (לימים יוחנן) רטנר, הוא שזכה במקום הראשון. גם שני הפרקים המחזירים אותנו אל שנת תש"ח כוללים פרטים ותיעוד שהיו חבויים עשרות שנים, ובהם הגילויים על מרכזי האזנה ועיקוב של ה"הגנה" שפעלו במרתפי הבניין.
מבין העמודים עולים בכל פעם הסולידריות ושיתוף הפעולה שציינו את בכירי היישוב בימים הרחוקים ההם: ראשי המוסדות הלאומיים, הרבנים הראשיים, נציגי קהילת ירושלים ושליחי ציבור. ראוי שבני הדור הנוכחי ילמדו מהם.
אישים שנודעו בפעילותם ארוכת השנים בהנהגת המדינה, ובהם דוד בן-גוריון, משה שרת, גולדה מאיר וחיים הרצוג, צברו שעות, ימים ושנים של התנסות מוקדמת בבית המוסדות הלאומיים. והיו כאלה שהגיעו אל הבית – בתקופת המדינה – לאחר פעילותם הציבורית בשירות המדינה או בצה"ל.
לא הכול בסיפורו של הבית והנמצאים בו הוא עבר. יש בו גם הווה ועתיד. כיום, חלק גדול מהפעילות בו מכוונת לקשרי המדינה ותושביה עם יהדות התפוצות. כך בסוכנות היהודית, בהסתדרות הציונית העולמית, בקרן קימת, בקרן היסוד ובעוד גופים ומוסדות שבסיסם הוא הבית הזה – שהיה ונשאר "בית המוסדות הלאומיים".
303
