Page 327 - הבנין שבו נולדה המדינה

הבניין שבו נולדה המדינה בית המוסדות הלאומיים
בית המוסדות הלאומיים בירושלים היה ביתה של "הממשלה שבדרך" של "המדינה שבדרך" שביום שישי, ה' באייר תש"ח הייתה למדינת ישראל. כאן התקיימו כל הפגישות החשובות, נתקבלו החלטות היסטוריות ויצאו הנחיות לשלוחות השונות של הסוכנות היהודית, הוועד הלאומי, קרן קימת וקרן היסוד – בדבר הדרכים לקדם את הקמתה של מדינת ישראל, שהייתה בתחילה חלום בלבד
ובתש"ח הפכה למציאות. פרקי הספר מספרים על הבית עוד בטרם נבנה: התחרות האדריכלית ב-1928, בחירת הצעתו של אדריכל לא ידוע בעת ההיא, יוחנן רטנר, שלבי הקמת הבית עד להשלמתו באמצע שנות השלושים; אירועים מיוחדים שהתחוללו בבית ובהם שביתת הרעב של מנהיגי היישוב ב-1946, לאות סולידריות עם אלף מעפילים ששבתו רעב בנמל לה-ספציה באיטליה; "כיבוש" הבית על ידי הבריטים ב"שבת השחורה"; הפיגוע במרץ 1948 – החדרת מכונית תופת ערבית לחצר בית המוסדות – ותוצאותיו הקשות, ועוד. לא רק הבית מילא תפקיד חשוב בדרך לעצמאות. גם הכיכר הגדולה לפניו תפקדה במשך שנים כ"כיכר הלאומית", ובה נערכו עצרות המוניות, הלוויות של אישים מרכזיים, טקסי חג הביכורים של ילדי ירושלים ואירועים כלל ארציים. זכורה מכול היא הפגנת השמחה שנמשכה עשרים שעות – מחצות ליל 30-29 בנובמבר 1947 ועד השעה שמונה בערב למוחרת היום – בעקבות החלטת עצרת האו"ם על חלוקת ארץ ישראל והקמת מדינה יהודית. שמחה כזו – כך מעידים הוותיקים – לא ראתה ירושלים מעודה. בית המוסדות הלאומיים לא סיים את תפקידו בתש"ח, עם הקמת מדינת ישראל. לגופים היושבים בו נותרו משימות לא מעטות – הן כאלה הנוגעות לנעשה בארץ והן למשימות הקשורות ליחסי המדינה ותושביה עם העולם היהודי. הבית, כבעבר, רוחש חיים ופעילות ועוד נכונו לו עלילות.
אליהו דובקין, אחד מגיבוריו של
ספר זה היה מ"דייריו" הקבועים
של בית המוסדות הלאומיים במשך
יותר משלושים שנה, עוד מלפני
הקמת המדינה. דובקין, ממקימי
תנועת "החלוץ" במזרח אירופה,
כיהן כראש מחלקת העלייה של
הסוכנות היהודית וכונה "שר
העלייה" של המדינה שבדרך. הוא
נכנס לאגף הסוכנות היהודית בבית
מיד עם השלמתו ונפרד ממנו רק כשיצא לגמלאות בגיל שבעים. אחרי תום מלחמת העולם השנייה היה המנהיג היהודי הראשון שהגיע למחנות המוות בגרמניה שזה עתה שוחררו, כשהוא לבוש במדי גנרל אמריקני. לאחר קום המדינה היה בין הראשונים
שהגיעו לגולת מרוקו וסייע לעליית יהודיה ארצה. אליהו דובקין נמנה עם 37 חותמי מגילת העצמאות. בשנות המדינה הוא עמד בראש מחלקת הנוער והחלוץ בסוכנות היהודית והיה במשך שנים רבות יושב ראש קרן היסוד. אליהו דובקין פיתח גם קריירה אמנותית מרשימה. הוא היה יושב- ראש מועצת המנהלים של בית הספר לאמנות “בצלאל“ וחבר ההנהלה של מוזיאון ישראל. אוסף כלי הזכוכית העתיקים שלו, שנחשב לאחד הגדולים בעולם, נתרם בחייו למוזיאון ישראל, שבו הוא מוצג בביתן מיוחד ויש בו כלים נדירים מהאלף השני לפני הספירה ואילך. בתו של אליהו דובקין, נחמה, נישאה ליהודה דקל, שעל שמו נקראת מאז 2008 ״ספריית יהודה דקל״.
1
יהודה דקל קשור קשר הדוק לבית
המוסדות הלאומיים בירושלים. 38
שנים היה איש המחלקה להתיישבות
של הסוכנות היהודית שמרכזה כל
השנים היה בבית המוסדות ושמונה
שנים כיהן כמנכ"ל המחלקה.
יהודה דקל, יליד 1929, בן לראשוני
הרצליה, לוחם פלמ“ח מהגדוד
השלישי בחטיבת יפתח, חבר הכשרת
הצופים דפנה וממקימי קיבוץ יראון
בגליל. לחם במלחמות ישראל וסיים שירותו במילואים כסגן אלוף. מג“ד שריון במלחמת יום הכיפורים. בוגר מקוה ישראל ומוסמך למדעי החקלאות של האוניברסיטה העברית. איש המחלקה להתיישבות של הסוכנות היהודית במשך שנים רבות; מבוני חבל לכיש, ממתכנני הנגב, ממפתחי חבל ירושלים, גוש עציון והבקעה; הוביל את פיתוח התעשייה והתיירות בהתיישבות, יזם הקמת מערכת מחקר ופיתוח חקלאיים ושימש מנכ“ל המחלקה להתיישבות בשנים 1989-1981, שבהן ניצח על מפעל ההתיישבות הכפרית בארץ. כיהן כיו“ר הוועד המנהל של המועצה לשימור אתרי מורשת בישראל. מחבר הספר “מצודת כ“ח - רעות תחת אש“, המתעד את קרבות נבי יושע במלחמת העצמאות, מקום שבו נפלו רבים מרעיו. ממדליקי המשואות ביום העצמאות תשס“ו (2006), לכבוד מפתחי הנגב והגליל. מייסד מוזיאון הרעות שבמצודת כ"ח בגליל. יהודה דקל נפטר בינואר 2008 לאחר התמודדות אמיצה עם מחלה קשה. המועצה לשימור אתרי מורשת בישראל ומשפחת דקל חברו יחד והקימו מפעל להנצחת שמו ומורשתו - “ספריית יהודה דקל“.
מחיר: 11900ש"ח
ללא מע"מ: 10250 ש"ח מו''ל: ספריית יהודה דקל
685150 789657 9
ISBN 978-965-7685-15-0
ISBN 978-965-7685-17-4
685174 789657 9
מו''ל: ספריית יהודה דקל