Page 169 - קרובים רחוקים
P. 169
אחרי עזיבת הבריטים את העיר ב 16-באפריל ,1948ועם התגברות ההתקפות של "צבא ההצלה הערבי"
על הרובע היהודי ,ביקש מנהל בית החולים ד"ר וייל לפנות את החולים כדי להכין את המקום לאירועים
הממשמשים ובאים .בישיבת ועד הקהילה ביום הפינוי הבריטי הוא אמר" :מחארת אל-אכראד יורים כל
הזמן ,והכדורים נכנסים לתוך החדרים של החולים .בשלב ראשון יש לפנות את בית החולים" 518.בקשתו
לא נענתה ,כנראה משום שלא היה מקום לקלוט בו את החולים.
ב 17-באפריל 1948הגיעה לצפת תגבורת של הגדוד השלישי של הפלמ"ח ,שקיבל את הפיקוד על
כוחות הצבא בעיר ונערך עם כוחות ה"הגנה" המקומיים להגן עליה ולכבוש אותה .כחודש אחרי כן,
לאחר כיבוש העיר ב 16-במאי ,פנה ד"ר רקתי ,מנהל קופת חולים בגליל ,לד"ר חיים שיבר (שיבא) ,קצין
הרפואה הראשי של צה"ל ,בבקשה לפנות את בית החולים ולהכין אותו לשלבים הבאים של המערכה .ד"ר
שיבא הכריז על רוטשילד-הדסה כבית חולים צבאי מס' ,7ובד בבד הורה לפנות ממנו מיד את החולים
ולהעבירם לשני פנסיונים בזכרון יעקב .החולים פונו ב 20-במאי ,ואליהם הצטרפו מרבית הצוותים
הרפואיים .בהוראת ד"ר שיבא תוגבר בית החולים בצוותי רפואה כירורגיים צבאיים.
הראשון שהגיע במסגרת זאת היה ד"ר יעקב צימרמן ,מתנדב מאנגליה ,צעיר וחסר ניסיון .הוא
הועסק בבית החולים ככירורג וזכה להערכה רבה מהחולים ומהצוות .לפני כיבוש העיר הוא טיפל ביונה
הלברשטט ,מפקד בכיר ב"הגנה" שנפצע באורח קשה מאוד ב 20-באפריל 519,וכן בפצועי הקרבות לשחרור
העיר ובהם אלעד פלד ,מפקד הכוחות 520.מעיד עליו מיבר:
ד"ר צימרמן לא היה מסגל הרופאים של הדסה ,אך נתקע בעיר ולא אפשרתי לו
לחזור לביתו במרכז הארץ ,למרות שהסביר לי שעדיין אין לו כמעט ניסיון בניתוחים.
סברתי ובצדק ,שמוטב שהוא בניסיונו המועט ,מאשר בלי אף רופא מנתח .הוא עשה
את המכסימום וכמיטב יכולתו באמצעים ובתנאים שעמדו לרשותו למען הפצועים
שנזקקו לניתוח521.
לאחר שחרור העיר שלח חיל הרפואה לבית החולים את ד"ר יצחק שנקר כדי שיהיה המפקד והכירורג
הראשי .לד"ר שנקר היה ניסיון רב בכירורגיה ,ובין היתר גם בכירורגיה צבאית .את ניסיונו כמנתח בכיר
רכש במשך עשרות שנות פעילות ברוסיה ובארץ ישראל522.
בית החולים היה גדוש בפצועי הקרב על צפת ,ובהם לוחמי פלמ"ח רבים .הובאו אליו גם נפגעים
מגדוד העמק של הפלמ"ח בפיקודו של דן לנר ,שכבשו את מלכיה ואת כל השטח שבין הכינרת לעמק
חולה .הצוות הרפואי הצבאי בראשות ד"ר שנקר הקים במקום חדר ניתוח ועשה לילות כימים בניתוח
הפצועים הקשים .גם פצועי הקרבות המרים עם הסורים ,שנערכו במשמר הירדן בתחילת חודש יוני,
פונו אליו .עד אוקטובר הספיק ד"ר שנקר לנתח יותר מ 300-פצועים קשה .ב 13-באותו חודש ,ערב יום
הכיפורים ,בהיותו בשירות צה"ל ,הוא נפטר ,כנראה ממחלה שקיננה בגופו עקב שנות הסבל ,התלאות
והנדודים שעבר .סיפור פעילותו של ד"ר שנקר בצה"ל הונצח על לוח זיכרון מיוחד בכניסה לבניין בית
החולים רוטשילד-הדסה בצפת523.
הפצועים נשארו בבית החולים גם אחרי שהחלימו .הניסיון להקים בית החלמה לקליטתם לא צלח .רק
באוקטובר ,1948לקראת מבצע חירם (המערכה לשחרור צפון הארץ) ,הם פונו לחיפה בהוראת ד"ר שיבא.
שוב תוגבר בית החולים בצוותים כירורגיים צבאיים ,וקלט פצועים רבים .בעקבות זאת זכה לתשבחות
על תפקודו .ד"ר אלעזר זיו ,הרופא של חטיבה ,7דיווח בין השאר על פעולות השירות הרפואי החטיבתי
במבצע חירם:
תקופה רביעית 167
על הרובע היהודי ,ביקש מנהל בית החולים ד"ר וייל לפנות את החולים כדי להכין את המקום לאירועים
הממשמשים ובאים .בישיבת ועד הקהילה ביום הפינוי הבריטי הוא אמר" :מחארת אל-אכראד יורים כל
הזמן ,והכדורים נכנסים לתוך החדרים של החולים .בשלב ראשון יש לפנות את בית החולים" 518.בקשתו
לא נענתה ,כנראה משום שלא היה מקום לקלוט בו את החולים.
ב 17-באפריל 1948הגיעה לצפת תגבורת של הגדוד השלישי של הפלמ"ח ,שקיבל את הפיקוד על
כוחות הצבא בעיר ונערך עם כוחות ה"הגנה" המקומיים להגן עליה ולכבוש אותה .כחודש אחרי כן,
לאחר כיבוש העיר ב 16-במאי ,פנה ד"ר רקתי ,מנהל קופת חולים בגליל ,לד"ר חיים שיבר (שיבא) ,קצין
הרפואה הראשי של צה"ל ,בבקשה לפנות את בית החולים ולהכין אותו לשלבים הבאים של המערכה .ד"ר
שיבא הכריז על רוטשילד-הדסה כבית חולים צבאי מס' ,7ובד בבד הורה לפנות ממנו מיד את החולים
ולהעבירם לשני פנסיונים בזכרון יעקב .החולים פונו ב 20-במאי ,ואליהם הצטרפו מרבית הצוותים
הרפואיים .בהוראת ד"ר שיבא תוגבר בית החולים בצוותי רפואה כירורגיים צבאיים.
הראשון שהגיע במסגרת זאת היה ד"ר יעקב צימרמן ,מתנדב מאנגליה ,צעיר וחסר ניסיון .הוא
הועסק בבית החולים ככירורג וזכה להערכה רבה מהחולים ומהצוות .לפני כיבוש העיר הוא טיפל ביונה
הלברשטט ,מפקד בכיר ב"הגנה" שנפצע באורח קשה מאוד ב 20-באפריל 519,וכן בפצועי הקרבות לשחרור
העיר ובהם אלעד פלד ,מפקד הכוחות 520.מעיד עליו מיבר:
ד"ר צימרמן לא היה מסגל הרופאים של הדסה ,אך נתקע בעיר ולא אפשרתי לו
לחזור לביתו במרכז הארץ ,למרות שהסביר לי שעדיין אין לו כמעט ניסיון בניתוחים.
סברתי ובצדק ,שמוטב שהוא בניסיונו המועט ,מאשר בלי אף רופא מנתח .הוא עשה
את המכסימום וכמיטב יכולתו באמצעים ובתנאים שעמדו לרשותו למען הפצועים
שנזקקו לניתוח521.
לאחר שחרור העיר שלח חיל הרפואה לבית החולים את ד"ר יצחק שנקר כדי שיהיה המפקד והכירורג
הראשי .לד"ר שנקר היה ניסיון רב בכירורגיה ,ובין היתר גם בכירורגיה צבאית .את ניסיונו כמנתח בכיר
רכש במשך עשרות שנות פעילות ברוסיה ובארץ ישראל522.
בית החולים היה גדוש בפצועי הקרב על צפת ,ובהם לוחמי פלמ"ח רבים .הובאו אליו גם נפגעים
מגדוד העמק של הפלמ"ח בפיקודו של דן לנר ,שכבשו את מלכיה ואת כל השטח שבין הכינרת לעמק
חולה .הצוות הרפואי הצבאי בראשות ד"ר שנקר הקים במקום חדר ניתוח ועשה לילות כימים בניתוח
הפצועים הקשים .גם פצועי הקרבות המרים עם הסורים ,שנערכו במשמר הירדן בתחילת חודש יוני,
פונו אליו .עד אוקטובר הספיק ד"ר שנקר לנתח יותר מ 300-פצועים קשה .ב 13-באותו חודש ,ערב יום
הכיפורים ,בהיותו בשירות צה"ל ,הוא נפטר ,כנראה ממחלה שקיננה בגופו עקב שנות הסבל ,התלאות
והנדודים שעבר .סיפור פעילותו של ד"ר שנקר בצה"ל הונצח על לוח זיכרון מיוחד בכניסה לבניין בית
החולים רוטשילד-הדסה בצפת523.
הפצועים נשארו בבית החולים גם אחרי שהחלימו .הניסיון להקים בית החלמה לקליטתם לא צלח .רק
באוקטובר ,1948לקראת מבצע חירם (המערכה לשחרור צפון הארץ) ,הם פונו לחיפה בהוראת ד"ר שיבא.
שוב תוגבר בית החולים בצוותים כירורגיים צבאיים ,וקלט פצועים רבים .בעקבות זאת זכה לתשבחות
על תפקודו .ד"ר אלעזר זיו ,הרופא של חטיבה ,7דיווח בין השאר על פעולות השירות הרפואי החטיבתי
במבצע חירם:
תקופה רביעית 167
