Page 22 - יום שישי הגדול
P. 22
יומו של בן-גוריון
קטע מהביוגרפיה שכתב פרופ' מיכאל בר-זהר על בן-גוריון.
בקטע -תיאור מעשיו של בן-גוריון ביום הגדול ההוא ,יום הקמת המדינה
מיכאל בר-זהר
עם בוקר הזמין בן-גוריון את שלושת חברי הוועדה להציג בפניהם את הנוסח הסופי .משה שרת "לא
יכול לבוא" .השניים שהגיעו ,ציזלינג ופישמן ,אישרו את הנוסח אחרי ויכוח על פסקה קצרה ,שנועדה
לגשר בין דתיים ולא דתיים .הרב פישמן עמד בתוקף על הזכרת אלוהי ישראל ,והסכים לנוסחה "מתוך
ביטחון בצור ישראל וגואלו"; ציזלינג דרש להשמיט את כל הקטע מתוך התנגדות למונחים דתיים .לבסוף
השלימו השניים עם נוסחו המקורי של "הזקן" [בן-גוריון] ,שהזכיר רק את "צור ישראל" ,וקבע כי כל אחד
יוכל לראות בו את הפירוש התואם השקפותיו :הדתיים -את אלוהי ישראל; החילוניים " -כוח ישראל או
מעוז ישראל".
מועצת העם אישרה בסופו של דבר את נוסחו של בן-גוריון ,שנתקבל כמעט ללא שינויים כנוסח
הרשמי של מגילת העצמאות.
יש להניח ,שמשה שרת נעדר מהישיבה של הוועדה ,משום שנעלב מביקורתו של בן-גוריון ומהחלטתו
"לתקן" את נוסחו .למחרת היום אמר שרת למשה גורארי ,שסייע בידו לסגנן את נוסחו" :בן-גוריון רצח
אותנו נפש" .את הדברים אמר "ספק בלצון ספר בריתחה" .אך מעל ומעבר לעלבון של שרת המחישו שני
הניסוחים השונים של הכרזת העצמאות את ההבדלים בין מחבריהם .והבדלים היו הן בסגנון והן בתוכן.
העברית של שרת הייתה ללא רבב ,אך עמוסה במליצות ,וניסוחיו סבלו תמיד מאריכות יתר וממינוח
משפטי ופורמליסטי .נהייתו אחר הנוסחה המלוטשת וקנאתו לביטוי המדויק נתקשרו עם פדנטיות
ודקדקנות מסוימת ,עם נטייה לתקן ולהעיר לאחרים ,שהייתה מרגיזה לעיתים .בן-גוריון ,לעומתו ,לא
סבל הצטעצעות לשונית .סגנונו היה הרבה יותר פשוט ,ענייני ומכוון לעיקר .הוא העריך דיוק בניסוח
-אך לא דקדקנות .הוא לא נטה להשתכר מביטויים או מדקדוקי משמעות .גם אריכות דבריו של שרת
עוררה בו חוסר סבלנות.
אולם הרבה יותר משמעותיים מחילוקי הדעות לגבי הצורה היו חילוקי הדעות לגבי התוכן .משה שרת
ראה חשיבות רבה ביותר בלגיטימציה הבין-לאומית של קיום ישראל ומעשיה .הוא שיבץ בנוסח ההכרזה
שלו את "תוכנית החלוקה" של האו"ם ,כי ראה בה בסיס חוקי לקיומה של ישראל .בן-גוריון ,לעומתו,
ביסס את תפיסתו על "הסתמכות על עצמנו" ,ולא נטה לייחס חשיבות יתר למוסדות בין-לאומיים .לאחר
תקופה קצרה -בין נובמבר 1947למרס - 1948שבה תלה "הזקן" תקוות באו"ם ,הוא התאכזב ,וחדל
לראות בארגון הבין-לאומי משענת למדינה שתקום .ומאחר שצפה לטווח רחוק ,מיאן לכבול עצמו מראש
לתוכנית החלוקה של האו"ם .כמו שהתנגד להצעתם של כמה מחברי מנהלת העם לקבוע במפורש את
גבולות ישראל -כך התקומם נגד אזכור החלוקה במגילת העצמאות .גם כיום ,כעבור למעלה מ 29-שנים
[הדברים נכתבו ב ,]1977-יש ערך רב לתיקון שהכניס בן-גוריון באותו לילה .תחת לחץ העולם הערבי על
20יום שישי הגדול
קטע מהביוגרפיה שכתב פרופ' מיכאל בר-זהר על בן-גוריון.
בקטע -תיאור מעשיו של בן-גוריון ביום הגדול ההוא ,יום הקמת המדינה
מיכאל בר-זהר
עם בוקר הזמין בן-גוריון את שלושת חברי הוועדה להציג בפניהם את הנוסח הסופי .משה שרת "לא
יכול לבוא" .השניים שהגיעו ,ציזלינג ופישמן ,אישרו את הנוסח אחרי ויכוח על פסקה קצרה ,שנועדה
לגשר בין דתיים ולא דתיים .הרב פישמן עמד בתוקף על הזכרת אלוהי ישראל ,והסכים לנוסחה "מתוך
ביטחון בצור ישראל וגואלו"; ציזלינג דרש להשמיט את כל הקטע מתוך התנגדות למונחים דתיים .לבסוף
השלימו השניים עם נוסחו המקורי של "הזקן" [בן-גוריון] ,שהזכיר רק את "צור ישראל" ,וקבע כי כל אחד
יוכל לראות בו את הפירוש התואם השקפותיו :הדתיים -את אלוהי ישראל; החילוניים " -כוח ישראל או
מעוז ישראל".
מועצת העם אישרה בסופו של דבר את נוסחו של בן-גוריון ,שנתקבל כמעט ללא שינויים כנוסח
הרשמי של מגילת העצמאות.
יש להניח ,שמשה שרת נעדר מהישיבה של הוועדה ,משום שנעלב מביקורתו של בן-גוריון ומהחלטתו
"לתקן" את נוסחו .למחרת היום אמר שרת למשה גורארי ,שסייע בידו לסגנן את נוסחו" :בן-גוריון רצח
אותנו נפש" .את הדברים אמר "ספק בלצון ספר בריתחה" .אך מעל ומעבר לעלבון של שרת המחישו שני
הניסוחים השונים של הכרזת העצמאות את ההבדלים בין מחבריהם .והבדלים היו הן בסגנון והן בתוכן.
העברית של שרת הייתה ללא רבב ,אך עמוסה במליצות ,וניסוחיו סבלו תמיד מאריכות יתר וממינוח
משפטי ופורמליסטי .נהייתו אחר הנוסחה המלוטשת וקנאתו לביטוי המדויק נתקשרו עם פדנטיות
ודקדקנות מסוימת ,עם נטייה לתקן ולהעיר לאחרים ,שהייתה מרגיזה לעיתים .בן-גוריון ,לעומתו ,לא
סבל הצטעצעות לשונית .סגנונו היה הרבה יותר פשוט ,ענייני ומכוון לעיקר .הוא העריך דיוק בניסוח
-אך לא דקדקנות .הוא לא נטה להשתכר מביטויים או מדקדוקי משמעות .גם אריכות דבריו של שרת
עוררה בו חוסר סבלנות.
אולם הרבה יותר משמעותיים מחילוקי הדעות לגבי הצורה היו חילוקי הדעות לגבי התוכן .משה שרת
ראה חשיבות רבה ביותר בלגיטימציה הבין-לאומית של קיום ישראל ומעשיה .הוא שיבץ בנוסח ההכרזה
שלו את "תוכנית החלוקה" של האו"ם ,כי ראה בה בסיס חוקי לקיומה של ישראל .בן-גוריון ,לעומתו,
ביסס את תפיסתו על "הסתמכות על עצמנו" ,ולא נטה לייחס חשיבות יתר למוסדות בין-לאומיים .לאחר
תקופה קצרה -בין נובמבר 1947למרס - 1948שבה תלה "הזקן" תקוות באו"ם ,הוא התאכזב ,וחדל
לראות בארגון הבין-לאומי משענת למדינה שתקום .ומאחר שצפה לטווח רחוק ,מיאן לכבול עצמו מראש
לתוכנית החלוקה של האו"ם .כמו שהתנגד להצעתם של כמה מחברי מנהלת העם לקבוע במפורש את
גבולות ישראל -כך התקומם נגד אזכור החלוקה במגילת העצמאות .גם כיום ,כעבור למעלה מ 29-שנים
[הדברים נכתבו ב ,]1977-יש ערך רב לתיקון שהכניס בן-גוריון באותו לילה .תחת לחץ העולם הערבי על
20יום שישי הגדול
