Page 121 - עין לעציון

‫חנן פורת‬

‫לא חדלנו מהתפלל‪ :‬השיבנו הביתה‬

‫מאז חרב עלינו ביתנו בגוש עציון בשנת תש״ח‪ ,‬לא חדלנו‬
‫לשאת עינינו אל הרי חברון הרחוקים ובפינו תפילה‪ :‬השיבנו‬

‫הביתה‪.‬‬
‫הורינו‪ ,‬שרידי גוש בעצמם‪ ,‬לימדונו להתפלל תפילה‬
‫זו כלחם חוק‪ ,‬בעזרת חוויות וזיכרונות אין ספור שהעלו‪,‬‬
‫ספרים שכתבו ואלבומי תמונות אהובות שגוללו בפנינו‪.‬‬
‫אנו‪ ,‬ילדי כפר עציון‪ ,‬קלטנו הכול בשקיקה והטמענו בקרבנו‬
‫את האורות היקרים הללו‪ ,‬כצמח זה המטמיע בתוכו אור‬
‫חמה‪ ,‬עד אשר בא יום פקודה‪ ,‬וכמו קפיץ דרוך שהשתחרר‪,‬‬
‫פרצנו לחשוף אור‪ ,‬להוציא עלים ירוקים‪ ,‬לגמול פרי‪ ,‬לעלות חנן פורת‬
‫ההרה‪ ,‬לשוב הביתה‪ .‬אך תמיד ידענו גם ידענו‪ ,‬כי אין 'תפילת‬
‫השיבה' תפילה פרטית שלנו‪ ,‬ואנו נושאים על גבנו משא גדול מכתפינו‪ ,‬אנו בלבד‪.‬‬
‫תמיד חזרנו ואמרנו לעצמנו ולאחרים‪ ,‬כי פרשת גוש עציון לא על עצמה באה ללמד‪,‬‬
‫אלא על הכלל כולו‪ .‬כי מה שהרגשנו אנו‪ ,‬קומץ קטן של בני כפר עציון‪ ,‬אל כברת‬
‫ארץ אחת בדרך אפרתה במשך עשרים שנה‪ ,‬יש להכפיל פי עשרה‪ ,‬פי מאה‪ ,‬פי אלף‪,‬‬

‫‪ 120‬עין לעציון‬