Page 122 - הבנין שבו נולדה המדינה

ממשלתי) על יסוד חומרים שמצאו במקום. הם התרכזו במיוחד בשורה של מברקים מוצפנים שהוחלפו בין ראשי הסוכנות היהודית בירושלים ובלונדון, וטענו כי מברקים אלה, וכן ראיות נוספות שהתגלו, חשפו את העובדה שכמה מראשי הסוכנות היו בקשרים אמיצים עם ה"הגנה" ואף כיוונו את פעולותיה. יתר על כן, מן הממסכים עלה שיתוף פעולה בין ה"הגנה", הכפופה למוסדות היישוב, לבין הארגונים אצ"ל ולח"י (הבריטים לא כינו שיתוף פעולה זה "תנועת המרי", כפי שכונה ביישוב). זה היה, מבחינת הבריטים, "האקדח המעשן". לא בכדי, כך אמרו, נערכו החיפושים בבניין הסוכנות היהודית, שכן הממצאים הוכיחו שאותו בניין שימש לפעילות בלתי חוקית שחתרה נגד
השלטון הבריטי בארץ.
בניין המוסדות הלאומיים בירושלים הוחזק בידי הבריטים 12 ימים (29 ביוני–10 ביולי 1946), ובמהלכם הפכו בו כמעט כל שולחן, כוננית, ארון וארכיון. החיים בארץ טרם חזרו למסלולם, במיוחד לא בעשרות יישובים חקלאיים שרבים מחבריהם נעצרו והוחזקו שבועות ארוכים במחנה המעצר ברפיח. גם המנהיגים שנכלאו בלטרון הוחזקו במעצר ממושך. ביולי ובאוגוסט 1946 פורסמו אומנם מפעם לפעם ידיעות שהם ישוחררו בקרוב, אולם השחרור התמהמָה,ורקכעבורארבעהחודשיםוחצינפתחושערימחנההמעצרבפניהם.הםהיוהאחרוניםששוחררו.עצורי
רפיח שוחררו קודם לכן.
פינוי בית המוסדות הלאומיים על ידי הצבא והמשטרה הבריטיים התרחש ביום רביעי, 10 ביולי, סמוך לשעה חמש וחצי אחר הצהריים. במועד זה יצא החייל האחרון מהבניין, נטל עימו את סליל התיל שחסם את הכניסה, העמיסו על שריונית קלה שהמתינה לו – והסתלק. בשעות הקרובות פירקו הבריטים את עמדותיהם מגג הבניין ומעל גגות
סמוכים וסילקו מחסומים מהכבישים המקיפים את הבית.
הידיעה הראשונה על "שחרור" הבניין הגיעה באמצעות קצין המחוז ד"ר אברהם ברגמן. אנשי הסוכנות נתבקשו להגיע לבניין בשעה חמש כדי לקבל את מפתחותיו. שלמה אייזנברג, המזכיר הכללי של הסוכנות היהודית, סירב לקבל את המפתחות, והבריטים מסרו אותם לידי הנוטר היהודי שחזר למשמרתו לאחר הפינוי.
מתברר שבשעות שלפני החזרת הבניין לבעליו ערכה משלחת בריטית בכירה בת שלושה חברים סיור בכל החדרים והאולמות, קבעה שנגרמו להם נזקים מסוימים והעריכה אותם ב-147 לא"י (לירה ארץ-ישראלית) ועוד 400 מא"י (מיל ארץ-ישראלי). זה היה סכום מגוחך במיוחד נוכח הנזקים הרבים שהתגלו בבניין לאחר צאת הבריטים. ואכן,
התיקונים בבניין והחזרתו לפעילות מלאה הצריכו אלפי לירות, אלא שהבריטים טענו שאין זה מעניינם.
עיתונאים הורשו להיכנס לבניין רק בערב, והם מצאו עדויות רבות לנזקים שגרמו המחפשים. כך לדוגמה, בחדרו של יו"ר ההנהלה דוד בן-גוריון ניכרו סימנים ל"חיפוש יסודי". בין השאר, דלת ארונית מסמכים נעקרה ממקומה, ואפשר היה להבחין שנעשה ניסיון לפרוץ כספת בירייה. על שולחנו נמצא ספר תנ"ך, מאובק לגמרי. בכמה אולמות הוסרו הציפויים מהקירות, כדי לברר אם לא הוחבא מאחוריהם דבר. חדרים אחדים היו אטומים בנייר דבק שהוצמד אל
הדלתות לאחר שוועדת הערכת הנזקים הבריטית ביקרה בהם.
לפי דיווחי העיתונאים, הנזק העיקרי היה באגף הסוכנות היהודית. לעומת זאת, באגפי הקרנות הלאומיות – קרן קימת וקרן היסוד – וכן במשרדי הוועד הלאומי לא נראו סימנים לפעילות בריטית עוינת. בארכיון הציוני לא נראו סימני אי סדר, ובדיעבד התברר כי הבריטים החזירו את התיקים והמסמכים שלקחו לאחר שעיינו בהם. אף
שהבריטים ניסו לנקות את הבניין נתגלו בכמה מקומות ערימות של קופסאות שימורים וזנבות סיגריות. במסיבת עיתונאים מאולתרת שנערכה לאחר הסיור בחדרים, בהשתתפות המזכיר הכללי אייזנברג וחברי ההנהלה הורוביץ ושמורק, נמסר כי לפי שעה קשה להעריך את הנזקים ולדעת מה נלקח ומה הוחזר, וכי הדבר יתברר
בימים הקרובים.
120
120