Page 123 - הבנין שבו נולדה המדינה

העיתון "דבר" מסר שהנהלת הסוכנות לא הייתה מוכנה לקבל את הבית מהבריטים בצורה מסודרת, לאות מחאה על שבמשך כל 12 ימי החיפושים לא הורשה איש מטעמה ללוות את החיילים המחפשים. עתה, כך נמסר, ייבדק כל אחד מחדרי הבניין כדי לעמוד על הנזקים שנגרמו. ד"ר אמיל שמורק, ראש המחלקה למסחר ותעשייה, גילה כי מחדרו נעלם ארון מסמכים והוא אינו יודע אם ניתן למצאו במקום אחר בבית או שהבריטים לקחוהו עימם. המזכיר הכללי
אייזנברג גילה אף הוא שמסמכים רבים נעלמו ממשרדו. "הארץ" תיאר בהרחבה את רגעי הפינוי האחרונים ואת הדקות הראשונות שבהן היה הבניין שוב בידיים היהודיות.
פקידי הסוכנות היהודית, הוועד הלאומי והקרנות הלאומיות התאספו בשבילים מסביב לבניין וברגע שהחייל האחרון יצא את החצר נכנסו אל הבית חבר הנהלת הסוכנות ד"ר א. שמורק, המזכיר הכללי ש. אייזנברג ומספר פקידים מהמחלקה המדינית ומשאר המחלקות. יחד אתם נכנסו המזכיר הכללי של קרן היסוד ליאו הרמן, מזכיר הוועד הלאומי מר אטיאס ואיש הקק"ל מר אזרחי. על יד הכניסה הועמדה שרשרת של נוטרי הסוכנות היהודית שמנעה מהקהל הרב שהתאסף מסביב, להיכנס לחצר הסוכנות.
ניתנה רשות להיכנס רק לקבוצת עיתונאים, נציגי העיתונות המקומית והזרה.
הרושם הראשון – המשיך העיתון – לכלוך. הסיפורים שפורסמו בימים הקודמים כאילו הזמינו הבריטים נזירות ממנזר סמוך לנקות את הבניין, ככל הנראה אינם נכונים. על כל צעד ושעל נראים זבל, אשפה וזנבות סיגריות. כתב העיתון העריך כי משרדי הקרנות הלאומיות והוועד הלאומי ייפתחו לשירות הציבור כבר למחרת היום (יום ו'), ואילו משרדי
הסוכנות היהודית, שניזוקו יותר, יוחזרו לשימוש רק במהלך השבוע הקרוב.
בשעת לילה מאוחרת פרסמה ממשלת המנדט הודעה רשמית על פינוי בניין הסוכנות היהודית. בהודעה נמסר כי הבית הוחזר לסוכנות וכי מאז 4 ביולי עסקה ועדה ממשלתית "בבדיקת התנאים" לאחר תפיסת הבית. לפי ההודעה, הוועדה הזמינה את המזכיר הכללי של הסוכנות היהודית להצטרף אליה, אלא שהוא סירב להגיע. הוא גם סירב לקבל את מפתחות הבניין בשעה האחרונה של הפינוי. עוד נאמר כי העוצר שהוכרז על סביבות בניין הסוכנות הוסר, ומעתה
אין כל עוצר בירושלים.
בכך הגיעה לסיומה פרשת "כיבוש" בית המוסדות הלאומיים על ידי הצבא והמשטרה הבריטיים. בימים הבאים הגיעו אליו רבים מתושבי ירושלים כדי לעמוד מקרוב אחר מה שנעשה בתוכו לאחר הפינוי. במערכת היחסים הסבוכה שבין היישוב היהודי לממשל הבריטי באותם ימי מאבק ומתח של קיץ 1946 נותרה פרשת הפריצה הבריטית לבניין היהודי
החשוב ביותר בארץ ישראל בבחינת צלקת שהתקשתה להגליד.
ספח לתפיסת בית המוסדות הלאומיים ולהאשמת הסוכנות היהודית בפעולות חתרניות בא לידי ביטוי בעיתון הירושלמי בשפה האנגלית "פלסטיין פוסט". כשבוע לאחר פינוי הבית. במאמר שפרסם וולטר איתן, איש לשכת העיתונות של הסוכנות היהודית, הוא סתר את הדיווח הבריטי כפי שפורסם בעיתון הלונדוני החשוב "טיימס", ולפיו החיפושים חשפו את קיומו של שירות ידיעות של הסוכנות היהודית הסוקר בקביעות את כל המזרח התיכון. מן
הדברים אפשר היה להבין שמדובר למעשה בארגון ריגול. "אם נניח שהידיעה נכונה", כתב איתן, "גם השלטונות וגם הציבור יודעים שלסוכנות יש שירות ידיעות וה'טיימס' עצמו כתב עליו בחיוב רב לא מכבר". בהמשך עבר איתן לתאר את מסכת שיתוף הפעולה המודיעיני שבין הסוכנות היהודית לממשלת המנדט בימי מלחמת העולם השנייה. הוא גילה כי בחיפה פעל משרד ידיעות משותף לסוכנות ולצבא הבריטי שאסף מידע חיוני על מטרות אויב באירופה מעולים שהגיעו ארצה, וכי מידע זה סייע לבריטים בתכנון הפצצותיהם על יעדי אויב. שיתוף הפעולה בין הצדדים היה נרחב ופורה במיוחד בעת המאבק והמלחמה נגד שלטון צרפת הווישאית בסוריה ובלבנון.
121