Page 120 - הבנין שבו נולדה המדינה
P. 120
גלילי והרמטכ"ל בפועל של הארגון, יצחק שדה. ראש המפקדה הארצית של "הגנה", משה סנה, לא נמצא בדירתו התל-אביבית בזמן שבאו הבריטים לעצרו, ולאחר כמה ימים חמק מן הארץ בזהות בדויה.
קרו גם מעשי ניסים. בחיפוש בקיבוץ מזרע הצליחו הבריטים למצוא את כרטיסיית חברי הפלמ"ח במפקדת הארגון ששכנה באותו קיבוץ, אולם לא הצליחו לפצח את כתב הסתרים שבו נכתבו השמות. במהלך החיפושים בקיבוצים נהרגו ארבעה ונפצעו עשרות. רכוש רב נבזז וחיילים בריטים רבים היו שיכורים בעת החיפושים.
בן-גוריון קיבל בפריז דיווח שוטף על הנעשה בארץ בכלל ובבניין המוסדות הלאומיים בפרט, לרבות הפשיטה על משרדו והחרמת התיקים והמסמכים. הוא רתח מזעם על הבריטים ולאנשים שעבדו איתו אמר: "עכשיו מוכרחים להקים מדינה יהודית". הוא גם התכונן לחזור בהקדם לארץ, למרות החשש שייעצר. כל מי ששמע על כך ניסה לעצור בעדו ולבסוף הוא אכן ויתר על כך, אחר שקיבל מהמנהיגות הציונית בארצות הברית מברק תקיף לבל יעז לסכן את
עצמו ואת המפעל כולו.
ימים רבים לא נרגע בן-גוריון מ"הפוגרום", כהגדרתו, שערכו הבריטים ביישוב היהודי, בהנהגתו שהושמה בחלקה במעצר ובביתה שנבזז למעשה. הוא עשה זאת בנאומים, במכתבים ובתזכירים שכתב על הנושא. בין השאר תבע מהבריטים פיצויים על הנזקים והאבדות שגרמו ליישוב בכלל, ועל הנזקים הרבים שגרמו לבניין המוסדות
בירושלים בפרט.
בימים הראשונים של יולי 1946 ניסו הבריטים בארץ ובלונדון להסביר את צעדיהם הקיצוניים נגד היישוב היהודי. הם ניסו "להמליך" על היישוב הנהגה חדשה שתתפוס את מקומם של ההנהגה שהושמה במאסר ושל החברים הבכירים שלא יכלו לחזור מחוץ לארץ מחשש שייעצרו. נעשה ניסיון לשכנע את ד"ר חיים וייצמן, נשיא ההסתדרות הציונית ששהה אז בארץ, שיסכים לקבל על עצמו את תפקיד מנהיג היישוב. הוא סירב והודיע כי תנאי לכל מגע עם הבריטים
הוא שחרור המנהיגים.
בדיון בפרלמנט בלונדון ב-1 ביולי הסביר ראש הממשלה קלמנט אטלי כי הממשלה לא עשתה שום מעשה נחפז כפי שהאשימוה חברי פרלמנט וכמה מהעיתונים. היא נאלצה לפעול בשל התגברות הטרור היהודי, ויש בידיה הוכחות כי הסוכנות היהודית הפעילה רשת טרור של ה"הגנה" ועמדה בקשר הדוק גם עם האצ"ל. אין שום כוונה להרוס את הסוכנות או לבטלה, אלא לא לאפשר לה לפעול בדרכי אלימות נגד הכוחות הבריטיים. צירים יהודים בפרלמנט, ובהם סידני סילברמן וברנט ג'נר, מחו על ההתקפה על היישוב, על הנהלתו ועל בית המוסדות בירושלים. ראש הממשלה אטלי הסביר בלשון המעטה אנגלית אופיינית כי ה"'הגנה' הייתה בתחילה כוח מסודר ומועיל, אבל אין ספק שמסוף
המלחמה [מלחמת העולם השנייה] נשתנתה במידת מה".
בעניין הפעולות האחרונות בארץ ישראל התפצלה העיתונות הבריטית בין תומכי הממשלה למתנגדיה. העיתון "דיילי מייל", שתמך במבצע הצבאי הבריטי נגד היישוב, העלה בגיליונו מ-5 ביולי את האפשרות שהיהודים יצאו להתקפת נגד בזמן הקרוב בתגובה על המהלומות שקיבלו – במעצר המנהיגים, בתפיסת הנשק בקיבוץ יגור ובחשיפת המסמכים הרבים בבנייני המוסדות בירושלים. המטרה הבריטית הייתה להוכיח שיש קשר בין ההנהגה היהודית לבין
ארגוני הטרור, ושהיא אף יזמה את הפעולות נגד הבריטים.
העיתון ידע לספר כי כדי לקרוא במהירות את המסמכים שנתפסו הובאו מראש מאנגליה שני יהודים הבקיאים בשפה העברית, והם שפירשו את המסמכים שנלקחו מבניין ההנהגה היהודית. העיתון אף גילה כי בחיפושים בקיבוצים מזרע וביגור נתפסו הרשימות המלאות של חברי הפלמ"ח וה"הגנה". בארץ ישראל נתקבלו הידיעות האלה בביטול. לאחר שסיימו לעבור על כל המסמכים שהחרימו בבית המוסדות הלאומיים פרסמו הבריטים "ספר לבן" (מסמך
118
118
