Page 129 - הבנין שבו נולדה המדינה

המלחמה על הכביש העולה לירושלים הייתה גורלית, וצדק בדבריו רב אלוף (מיל') חיים לסקוב: "אם ירושלים היא הפרח של עם ישראל, הרי שהדרך אליה היא הגבעול, ובלי גבעול אין פרח". ואילו שר החוץ הראשון, משה שרת, קבע: "השיירות העלו לירושלים לא רק ציוד, אספקה ותגבורת, אלא גם את הריבונות הישראלית".
מה הקשר של השיירות לירושלים לבית המוסדות הלאומיים? מתברר שהקשר הוא עמוק וחד-משמעי, שכן ה"לב" של מבצעי השיירות לבירה בחורף ובאביב 1948, "מטה השיירות", שכן בבית המוסדות. כדי להסוותו, שהרי היו אלה ימי המחתרת והבריטים עדיין שלטו בארץ, הוא נקבע בחדרו של פקיד בשם שמעון פורמן, שלא היה ולא נברא. פורמן ביידיש פירושו עגלון, והיה בכך רמז לנהגים – שכונו בהומור של אז "עגלונים"; אליהם הצטרפו המאבטחים –
בחורים ובחורות, פלמ"חניקים, שכונו ולא במקרה "פורמנים". סיפרה על כך הדסה אביגדורי-אבידב, אחת המלוות:
המשרד שלנו, של מלווי השיירות, נמצא בבית הסוכנות ועל דלתו שלט קטן עליו כתוב: שמעון פורמן, וזאת להסוואה. בכך דומה המשרד לשאר המשרדים שעל דלתותיהם מצוינים שמות הפקידים המאיישים אותם. במשרד שלנו יושבים מפקדים, ַה ַּש ָלם והמזכירה ושם נרשמים כל הנהגים המתעתדים לנסוע והמטען שעליהם להוביל וכן נקבע סדר השיירה ומקום כל מכונית בה, סידור העבודה של המלווים, מועד צאת השיירה ונקודת מוצאה. כן מאורגנים הנשק וסידורי האבטחה.
השלם שהוזכר היה בחור חביב וחייכן בשם יוסי מרגלית. בפיצוץ בית המוסדות הלאומיים ב-11 במרץ 1948 הוא נהרג בחדרו. השיירות המשיכו לנוע...
מבחינה לוגיסטית זה היה המבצע רחב היקף ביותר של המוסדות היהודיים, ובמיוחד ה"הגנה". במהלך חמשת החודשים, עד סוף אפריל 1948, שוגרו מתל-אביב לירושלים 224 שיירות, ומהן לא הגיעו ליעדן שמונה בלבד. 216 השיירות שהגיעו הובילו עימן כ-11 אלף טונות של ציוד, אספקה, נשק וכן תגבורות של לוחמים לירושלים. כדאי
להזכיר ולא לשכוח: ירושלים היהודית ניצלה בזכות אותן שיירות.
מאבטחי השיירות באו משתי יחידות מיוחדות של הפלמ"ח – ה"פורמנים" מירושלים ויחידת "זהבי" מתל-אביב. עול כבד במיוחד היה מוטל על הנהגים, ולא מעטים מהם שילמו בחייהם בקרבות שפרצו בעת מסעי השיירות. לא אחת צריך היה להעלות מטען מיוחד: בערב פסח תש"ח שתי משאיות הובילו דגי קרפיון, כדי שניתן יהיה לחוג את ליל
הסדר עם דגים ממולאים...
תפקיד ראשון במעלה מילאו הלוחמות – בנות צעירות שגילן 18–19. הן הצטרפו אל הבחורים, ליוו את השיירות, השתתפו בהדיפת ההתקפות הערביות עליהן, ונוסף לכל היה עליהן לאבטח את כלי הנשק – תת-מקלעים מפורקים, אקדחים ורימונים – שהן החביאו על גופן. ההנחה שהתגלתה כנכונה פעם אחר פעם הייתה שהבריטים לא יחפשו
נשק על גופן של נשים, ואילו מהלוחמים הם החרימו כל נשק שגילו אצלם.
ראשי היישוב, חברי הנהלות הסוכנות היהודית והוועד הלאומי שנעו בין ירושלים לתל-אביב וחזרה היו נוסעים קבועים בשיירות, וחוו מקרוב מאוד את שדות הקרב של שער הגיא והקסטל. בהגיעם לירושלים הם חזרו למשרדיהם וללשכותיהם בבית המוסדות, אם כי הפעילות בבניין התמעטה והלכה ככל שהחמירו הקרבות וחלק גדול מהפעילות
עבר לתל-אביב.
127