Page 162 - הבנין שבו נולדה המדינה

תגובה מפתיעה הגיעה מקובה. מיגואל סוארז פרננדז, נשיא הסנאט של מדינה זו, שיגר ברכה לאספה המכוננת בהתכנסותה הראשונה. הוא הזכיר שפעמיים, ב-1945 וב-1947, קיבל הסנאט הקובני החלטות בדבר הצורך להקים מדינה ליהודים בארץ ישראל. "אנו שולחים לכם את אהדתנו ומקווים שהאספה המכוננת תצליח במעשיה וכי ימי גדולה נכונו לכם". פרננדז התעלם בברכתו מעובדה אחת: בהצבעה ההיסטורית בעצרת האו"ם, בכ"ט בנובמבר 1947, הייתה קובה אחת משתי המדינות הלא-מוסלמיות והלא-ערביות שהצביעו נגד החלטת החלוקה (השנייה
הייתה יוון)...
היו אלה שלושה ימים של שיכרון חושים לאומי. ביום הבא, 15 בפברואר, קיבלה האספה המכוננת את "חוק המעבר", והסעיף הראשון שלו כבר אמר הכול: "לבית המחוקקים במדינת ישראל ייקרא כנסת. לאספה המכוננת ייקרא 'הכנסת הראשונה'. לציר האספה המכוננת ייקרא 'חבר הכנסת'" הנה כי כן, האספה המכוננת ביטלה את עצמה, החליפה את שמה, ומיום 16 בפברואר 1949 היא נקראה הכנסת הראשונה. היה זה שינוי חוקתי מרחיק לכת שלא הכול הסכימו
איתו בשבועות ובחודשים הבאים, שכן הוא עיכב, ולמעשה מנע, את חקיקתה של חוקה כפי שנקבע מראש.
בהמשכו של אותו יום נדונו נהליה של עבודת הכנסת, ולקראת סיומו היו צירי הכנסת הראשונה עדים לאירוע שנתפס כהיסטורי: חבר הכנסת מנצרת, אמין ג'ורג'ורה, נאם לראשונה בערבית וציין לשבח את שוויון הזכויות המוענק לכל אזרחי המדינה, בהתאם למגילת העצמאות. הוא הביע את התקווה כי המלחמה מתקרבת לסופה והשלום קרוב.
פעילות הכנסת הראשונה בבית המוסדות הלאומיים הסתיימה בשלב זה ביום השלישי לדיונים, 16 בפברואר 1949, שזכור אפילו יותר משני קודמיו, שכן ביום זה נבחר ד"ר חיים ויצמן בטקס מרהיב לנשיא הראשון של מדינת ישראל.
סביב הבחירה התפתחה דרמה, ולו רק בשל השעה הבלתי שגרתית של הישיבה. זו נפתחה בחצות הלילה, אור ל-16 בחודש. יו"ר הוועדה המתמדת זלמן רובשוב עלה על הבמה והכריז את שמותיהם של שני מועמדים: ד"ר חיים ויצמן, המנהיג הציוני הוותיק בן ה-75, ופרופ' יוסף קלוזנר, אף הוא בן 75. בוויצמן תמכו רוב סיעות הכנסת, ואילו את מועמדותו של פרופ' קלוזנר העלתה תנועת החרות. אל שולחן יו"ר הכנסת יוסף שפרינצק הובאה קלפי וחברי הכנסת התבקשו לשלשל לתוכה מעטפות ובהן שמו של אחד המועמדים. ניצחונו של ויצמן היה סוחף: בעדו הצביעו 84 מחברי הבית ובעד קלוזנר 15. נמנעו 15. קול אחד נפסל. שישה נעדרו מן הישיבה ונמסר כי ארבעה מהם
שוהים בחוץ לארץ.
בחירתו של ד"ר ויצמן התקבלה בתשואות סוערות של רוב הצירים והקהל שנכח באולם. שירת "התקווה" ספונטנית סיימה את הישיבה הקצרה, שנמשכה שעה אחת בלבד. היו"ר שפרינצק הודיע לחברי הכנסת כי במהלך היום (16 בפברואר) הם יתכנסו פעם נוספת כדי להקביל את פני הנשיא החדש, והוא יישבע אמונים. משלחת של חברי כנסת
תצא מייד בבוקר לביתו במושבה רחובות והוא יחזור איתה לירושלים, לטקס ההשבעה.
לפי דברי הביוגרף שלו, נורמן רוז, ויצמן המתין בדריכות לתוצאות ההצבעה, אך כשזו התעכבה הוא הודיע לבאי ביתו: "אני הולך לישון. אתם יכולים לשבת ולחכות, אם תרצו". רק בבוקר נודע לו שנבחר לנשיא ברוב מרשים. לפני הצהריים הגיעה לביתו משלחת של 12 חברי כנסת, כמניין שבטי ישראל, בראשות היו"ר יוסף שפרינצק, והזמינה אותו
להצטרף אליה ולעלות לירושלים.
כל תושבי המושבה רחובות המתינו לו בנסיעתו זו. מכוניתו חלפה ברחוב ויצמן, שהוקדש לו עוד בחייו, ופנתה שמאלה לרחוב הראשי, רחוב הרצל, שם המתינו לו אלפים. שמות הרחובות אמרו הכול על החלום הציוני והגשמתו. במרכז המושבה מכוניתו נעצרה וילדה קטנה וממושקפת מסרה לו זר שושנים. ויצמן נראה נרגש ביותר.
160
160