Page 99 - הבנין שבו נולדה המדינה
P. 99
הוועד הלאומי סבל לא אחת מחרמות של חלק מחוגי היישוב. תקופת ארוכות לא הסכימו להשתתף בו חוגי הימין, האיכרים, הרביזיוניסטים והספרדים. גם היחסים עם הסוכנות היהודית ידעו עליות ומורדות. לאחר מלחמת העולם השנייה סוכם בין שני הגופים על הקמת ועדות משותפות לטיפול בנושאי השעה, כגון קליטת עלייה וסיוע לחיילים שהשתחררו מהצבא הבריטי. התחושה בין ראשי הוועד הלאומי הייתה שהסוכנות היהודית מחפשת דרכים לצמצם
את פעילותו והשפעתו.
שעתו הגדולה של הוועד הלאומי הייתה בחודשים הקריטיים של מלחמת העצמאות ערב קום המדינה. בעוד ראשי הסוכנות היהודית, דוד בן-גוריון (ביטחון), משה שרתוק (חוץ), אליעזר קפלן (כספים) ואליהו דובקין (עלייה) התמודדו עם סוגיות כבדות במיוחד בארץ ובחוץ לארץ, הקשורות למלחמה ולהקמת המדינה, הנהלת הוועד הלאומי הייתה מעורבת בהקמת מוסדות הממשל של המדינה החדשה. בתיאום עם הסוכנות היהודית היא הציעה שחברי שתי ההנהלות – 16 מהוועד הלאומי ו-12 מהסוכנות היהודית – הם שיהיו הגוף השלטוני העליון של המדינה הנולדת. הצעה זו התקבלה תוך שינויים ואישים אלה, לצד נציגים של גופים שלא נכללו עד אז במוסדות השלטוניים של היישוב – אגודת ישראל, הקומוניסטים, הספרדים והתימנים – צורפו אל מה שקיבל את השם "מועצת העם", שהייתה בת 37 חברים. מתוכה נבחר גוף שלטוני מבצע, "מינהלת העם". ביום קום המדינה שינו שני הגופים האלה את שמם
למועצת המדינה הזמנית ולממשלה הזמנית.
הוועד הלאומי סיים לכאורה את תפקידו ביום קום המדינה. ראשיו ועובדיו נכללו במוסדות המדינה החדשים וסמכויותיו הועברו למשרדי הממשלה השונים. אלא שהתהליך לא היה פשוט, ונדרשו כתשעה חודשים עד שהושלם. בעיקר התעוררו קשיים בנושא החינוך, שכן בממשלה הזמנית לא היה כלל משרד חינוך, וזה הוקם רק כשכוננה
ממשלה קבועה ראשונה בתחילת 1949.
אספת הנבחרים והוועד הלאומי פורקו סופית בתחילת 1949. נוכחותו של הוועד בבניין המוסדות הלאומיים הגיעה אז לקיצה.
פעילותו של הוועד הלאומי והישגיו אינם מוכרים בזמננו. אף המורשת הכתובה לא היטיבה איתו. כשהסתיימה הוצאת האנציקלופדיה העברית בשנות השבעים התברר שהוועד הלאומי הוזכר פעמים לא מעטות בכרכי האנציקלופדיה, אך לא יוחד לו ערך משלו.
97
