Page 98 - הבנין שבו נולדה המדינה
P. 98

מעמדו המשני של הוועד הלאומי הדאיג והעציב רבים. כבר בראשית דרכו אמר עליו ברל כצנלסון, מראשי תנועת הפועלים:
בחוץ לארץ רואים את הוועד הלאומי כמוסד העליון של היהדות הארץ ישראלית, כעין סנהדרין, כביטוי השלטון היהודי. רואים בו מהרהורי הלב, המבקש תנחומים ומפלל לגאולה. [...] ההנהגה הציונית רואה בו עד היום כלי תשמיש דקורטיבי אשר אין לו שום זכויות, ואשר ביחס אליו אין כל התחייבויות. מוסד
לקבלת פני אורחים, פורום לדבר על לב ירושלים לגבי הקהל הרחב בארץ.
ועם כל זאת, במערכת היחסים עם הסוכנות היהודית היו לוועד הלאומי גם כמה הצלחות. כך, לדוגמה, כשהוחלט ב-1931 להעביר את ה"הגנה" מחסותה של הסתדרות העובדים למרות כלל-לאומית נקבע כי האחראים לה יהיו, במשותף, הסוכנות היהודית והוועד הלאומי. גם ביחסים עם השלטון הבריטי נהגו ראשי הוועד הלאומי לפעול באופן
עצמאי, או תוך שיתוף עם הסוכנות היהודית.
לוועד הלאומי היו גם יוזמות משלו. בשיא "המרד הערבי" בשנת 1938 הוא שיזם את הקמת "כופר היישוב" – מכשיר כספי לסיוע ל"הגנה", ליישובי הספר ולנושאי ביטחון נוספים. ב-1946 עמד הוועד הלאומי מאחורי שביתת הרעב המתוקשרת של ראשי היישוב למען שרידי השואה שנעצרו בדרכם לארץ בנמל לה-ספציה באיטליה (וראו בספר זה, בפרק הבא). במהלך השנים הוא ארגן לא אחת כנסים והפגנות המוניות נגד המדיניות העוינת של הבריטים.
פעמיים במהלך עשר שנים, ב-1929 וב-1939, הועמדה בראשות הוועד הלאומי אישיות מבחוץ בעלת מעמד מיוחד – פנחס רוטנברג, מנכ"ל חברת החשמל, שהיו לו מהלכים רבים בממשלת המנדט ובממשלה הבריטית בלונדון. הוא בא לחזק את הוועד בשתי נקודות משבר: לאחר מאורעות תרפ"ט-1929 ולאחר פרוץ מלחמת העולם השנייה ב-1939.
לא אחת חרג הוועד הלאומי מגבולותיו הצרים. אף שבנושאי חוץ טיפלה בדרך כלל המחלקה המדינית של הסוכנות היהודית, נקט הוועד לעיתים יוזמות משלו, מעשיות וסמליות. כך, לאחר הסיום הרשמי של מלחמת העולם השנייה באוגוסט 1945 (בעקבות כניעת יפן לאחר שהוטלו עליה שתי פצצות אטום) שיגר הוועד הלאומי ברכה לראש ממשלת בריטניה קלמנט אטלי, לנשיא ארצות הברית הארי טרומן, לשליט ברית המועצות יוסף סטלין ולראש ממשלת סין
צ'יאנג קאיי שק מברק ברכה בזו הלשון:
בשם היהדות הארץ ישראלית הננו מגישים את ברכתנו מקרב לב לרגל גמר המלחמה בניצחון. יחד עם כל האומות המאוחדות מתפלל העם היהודי, שהיום הזה יפתח התחלה של תקופת שלום בר-קיימא, מיוסד על צדק ושיתוף פעולה בין-לאומי לטובת האנושות כולה.
הוועד הלאומי עמד על זכותו לייצג את היישוב בפני פורומים בין-לאומיים. נציגיו הופיעו בפני ועדת החקירה האנגלו- אמריקנית שסיירה בארץ ב-1946, ובפני ועדת החקירה של האו"ם, אונסקו"פ, שהגיעה ארצה בקיץ 1947. בתחילת 1945, בעקבות הבחירות לאספת הנבחרים שנערכו באוגוסט 1944 (לאחר הפסקה של 13 שנה!) וכניסתה לתפקיד של הנהלה חדשה, נערכו שינויים מבניים ונקבע תפקיד של נשיא קבוע, שאותו מילא היו"ר הוותיק יצחק בן-צבי. בהמשך נדונו בהרחבה היחסים עם הסוכנות היהודית והוצע להקים מחלקה מדינית. ההצעה לא אושרה בנימוק ש"ההנהלה של הוועד הלאומי היא למעשה מחלקה מדינית".
96
96






















































































   96   97   98   99   100