Page 219 - יום שישי הגדול
P. 219
מהחוברת של ריבקינד עולה כי המשימה לארגן את הטקס ,שאחיו אברהם דב מילא בה תפקיד מרכזי
הייתה קשה ומסובכת .למשל ,היה נושא ההזמנות" .ריבקינד ידע כי יהיו רבים שלעולם לא יסלחו לו
על שלא זכו להזמנה" .ויכוחים ממושכים היו בין ריבקינד לאוטה וליש ,אשר על הכנת האולם .וליש
טען שמספר המקומות מוגבל בגלל ממדיו של האולם ואילו ריבקינד טען ש"אי אפשר לדלל את רשימת
המוזמנים ללא סוף".
לדברי ריבקינד ,אחיו הוא זה שהזמין את התזמורת הפילהרמונית לנגן את "התקווה" בטקס (יש על
כך עוררים -וראו להלן) .ואיך תדע התזמורת מתי להתחיל בנגינת ההמנון ,שהרי היא ישבה בקומה
השנייה? פתרונו של ריבקינד היה זה" :נקבע כי מיד לאחר שבן-גוריון יקיש שלוש פעמים בפטישו,
ילחץ נער שהוצב בקומת האולם על מתג שידליק נורה אדומה מול מנצח התזמורת -וההמנון ינוגן".
אלא שמעשה שטן ,אירעה תקלה" .הנער שהעמדתי למטרה זו" ,סיפר ריבקינד" ,נדחק על-ידי הקהל
הצפוף לתוך ,במחילה מכבודכם ,בית הכבוד הסמוך [השירותים] ,הדלת נסגרה ,הקהל נשען עליה והוא
לא יכול היה בשום פנים לצאת ...נשמעו שלוש נקישות ואחריהן דממה .ראש הממשלה הסתכל בתדהמה
לעברי .כשהבנתי שאירעה תקלה עשיתי לעברו תנועת ידיים שאינה משתמעת לשתי פנים ,כי הדבר
המיוחל ,נגינת 'התקווה' ,לא יבוא .הוא מיד התאושש ופתח בדבריו .ההמנון נוגן אחר כך בסוף הטקס ,לכך
דאגתי כבר".
ריבקינד סיפר עוד ,שלאור הצלחתו בארגון הטקס הציע לו זאב שרף להיות שר הטקס הראשון של
מדינת ישראל .תשובתו הייתה שלילית" :עניתי לו שלקחתי על עצמי את המשימה כאחד מן העם שרצה
כי יהיה לו חלק במעמד ההיסטורי הגדול .אינני מן האנשים המסוגלים לחבוש צילינדר יום יום ,ועל כן
רב לי המעשה החד-פעמי הזה ,שלא אשכח אותו כל ימי חיי".
מתוך הבלוג של רפי מן" ,הערות שוליים להיסטוריה"
"ביקור התזמורת" ,דגם 1948
חלקה של התזמורת הארצישראלית (לימים הפילהרמונית) בטקס הקמת המדינה תואר במקומות שונים,
לרבות בקטע הקודם .אבל הנה זווית נוספת של הפרשייה המוסיקלית הזו.
עֹפר בבלי מביא סיפור משפחתי על סבתו ,הכנרת חנה בבלי ,שנודעה במדינת ישראל הצעירה ככוהנת
הגדולה של ההליכות והנימוסים" .סבי ,יצחק בבלי ,היה אחד מאלה שזכו לקבל הזמנה לטקס הכרזת
העצמאות .מפאת חוסר מקום באולם -ההזמנות היו אישיות ,ללא בני זוג .רעייתו (סבתי) התאכזבה
לשמוע כי לא תוכל להגיע לטקס החשוב .באותה עת שימשה כמזכירת כבוד של התזמורת הפילהרמונית,
וכך צמח בראשה רעיון.
"היא התקשרה אל דוד בן-גוריון ואמרה לו כי ידוע לה על הטקס המתוכנן .היא שאלה אותו האם
תוכנית הטקס כוללת את השמעת ההמנון .בן-גוריון השיב לה כי אין מקום באולם הצר ממילא ,להכיל את
התזמורת .אז הציעה לו חנה בבלי להעלות את התזמורת לקומה השנייה ,מעל האולם שבו עמד להתקיים
הטקס .בן-גוריון היה טרוד בפלישה הצפויה של צבאות ערב ולא התפנה לעסוק בכך .הוא לא שלל -או
אישר -את הרעיון של חנה בבלי.
"חנה בבלי דאגה להביא את התזמורת הפילהרמונית למוזיאון תל-אביב ומיקמה אותה בקומה השנייה
עוד בטרם הגיעו המוזמנים לטקס .היא עצמה עמדה בתחתית המדרגות וצפתה בטקס בעוד בעלה יצחק
...עוד יסופר 217
הייתה קשה ומסובכת .למשל ,היה נושא ההזמנות" .ריבקינד ידע כי יהיו רבים שלעולם לא יסלחו לו
על שלא זכו להזמנה" .ויכוחים ממושכים היו בין ריבקינד לאוטה וליש ,אשר על הכנת האולם .וליש
טען שמספר המקומות מוגבל בגלל ממדיו של האולם ואילו ריבקינד טען ש"אי אפשר לדלל את רשימת
המוזמנים ללא סוף".
לדברי ריבקינד ,אחיו הוא זה שהזמין את התזמורת הפילהרמונית לנגן את "התקווה" בטקס (יש על
כך עוררים -וראו להלן) .ואיך תדע התזמורת מתי להתחיל בנגינת ההמנון ,שהרי היא ישבה בקומה
השנייה? פתרונו של ריבקינד היה זה" :נקבע כי מיד לאחר שבן-גוריון יקיש שלוש פעמים בפטישו,
ילחץ נער שהוצב בקומת האולם על מתג שידליק נורה אדומה מול מנצח התזמורת -וההמנון ינוגן".
אלא שמעשה שטן ,אירעה תקלה" .הנער שהעמדתי למטרה זו" ,סיפר ריבקינד" ,נדחק על-ידי הקהל
הצפוף לתוך ,במחילה מכבודכם ,בית הכבוד הסמוך [השירותים] ,הדלת נסגרה ,הקהל נשען עליה והוא
לא יכול היה בשום פנים לצאת ...נשמעו שלוש נקישות ואחריהן דממה .ראש הממשלה הסתכל בתדהמה
לעברי .כשהבנתי שאירעה תקלה עשיתי לעברו תנועת ידיים שאינה משתמעת לשתי פנים ,כי הדבר
המיוחל ,נגינת 'התקווה' ,לא יבוא .הוא מיד התאושש ופתח בדבריו .ההמנון נוגן אחר כך בסוף הטקס ,לכך
דאגתי כבר".
ריבקינד סיפר עוד ,שלאור הצלחתו בארגון הטקס הציע לו זאב שרף להיות שר הטקס הראשון של
מדינת ישראל .תשובתו הייתה שלילית" :עניתי לו שלקחתי על עצמי את המשימה כאחד מן העם שרצה
כי יהיה לו חלק במעמד ההיסטורי הגדול .אינני מן האנשים המסוגלים לחבוש צילינדר יום יום ,ועל כן
רב לי המעשה החד-פעמי הזה ,שלא אשכח אותו כל ימי חיי".
מתוך הבלוג של רפי מן" ,הערות שוליים להיסטוריה"
"ביקור התזמורת" ,דגם 1948
חלקה של התזמורת הארצישראלית (לימים הפילהרמונית) בטקס הקמת המדינה תואר במקומות שונים,
לרבות בקטע הקודם .אבל הנה זווית נוספת של הפרשייה המוסיקלית הזו.
עֹפר בבלי מביא סיפור משפחתי על סבתו ,הכנרת חנה בבלי ,שנודעה במדינת ישראל הצעירה ככוהנת
הגדולה של ההליכות והנימוסים" .סבי ,יצחק בבלי ,היה אחד מאלה שזכו לקבל הזמנה לטקס הכרזת
העצמאות .מפאת חוסר מקום באולם -ההזמנות היו אישיות ,ללא בני זוג .רעייתו (סבתי) התאכזבה
לשמוע כי לא תוכל להגיע לטקס החשוב .באותה עת שימשה כמזכירת כבוד של התזמורת הפילהרמונית,
וכך צמח בראשה רעיון.
"היא התקשרה אל דוד בן-גוריון ואמרה לו כי ידוע לה על הטקס המתוכנן .היא שאלה אותו האם
תוכנית הטקס כוללת את השמעת ההמנון .בן-גוריון השיב לה כי אין מקום באולם הצר ממילא ,להכיל את
התזמורת .אז הציעה לו חנה בבלי להעלות את התזמורת לקומה השנייה ,מעל האולם שבו עמד להתקיים
הטקס .בן-גוריון היה טרוד בפלישה הצפויה של צבאות ערב ולא התפנה לעסוק בכך .הוא לא שלל -או
אישר -את הרעיון של חנה בבלי.
"חנה בבלי דאגה להביא את התזמורת הפילהרמונית למוזיאון תל-אביב ומיקמה אותה בקומה השנייה
עוד בטרם הגיעו המוזמנים לטקס .היא עצמה עמדה בתחתית המדרגות וצפתה בטקס בעוד בעלה יצחק
...עוד יסופר 217
