Page 142 - קרובים רחוקים
P. 142
בתקופה זו התיידדה רחל עם החובשת-החלוצה שפרה ירובסקי ,שעברה לעבוד כאחות בבית החולים
בצפת 428.בין השתיים נרקמו קשרים מיוחדים ,והם נמשכו גם כשהוטב מצבה של רחל והיא עברה להתגורר
בחדר שכור בעיר 429.במכתב לשושנה אחותה ולדבורה דיין ,חברתה מדגניה הפליגה רחל בתיאור יופייה
של צפת:
תשעה קבין של יופי ,בחיי! הלא תזכרי :הרים ובקעות בערבוביה .בצלעי ההרים
מלבינים בתים ומוריקים חרובים ומכסיפים זיתים ומצהיבים שבילים [ ]...במקום
שכזה היו צריכים הגברים להיות גיבורי מלחמה והנשים יפות .ואולי כן היה משכבר
הימים430.
כמה יפה המקום! ללכת יחידה באחד השבילים ,המלבינים על צלעי ההרים כשרוח
פסגות נושבת בפניך -אח ,דבורה דבורה! לי היו רחבי החיים בלי גבול431.
להבדיל מנופה של צפת ,התמונה במחלקה הפנימית בבית החולים הייתה עגומה יותר:
ואולם עתה -בשעת הציפייה לרופא שנתארכה שעתיים (באתי לדעה כי יהודים
אוהבים להירפא) ,הסתכלתי בגופות צנומים אלה ,בפנים עלובי גורל אלה ,ורגשותי,
הן אסתטי והן לאומי ,סבלו ,סבלו432.
את רשמיה וחוויותיה מהאשפוז לאחר גירושה מדגניה פירטה במכתבה לדבורה דיין.
מהמכתב ניתן ללמוד מעט על שגרת בית החולים:
תקופה חדשה חלה :בצפת ,בבית החולים .גם במקום העגום הזה יש ה"טוב" שלו,
יש רשמים חדשים ,המעשירים את הנשמה .ולבסוף בא ההרגל הברוך ונוסך על הכל
חוט של השלמה.
אך היום הראשון כאן ,לא-אכחד ,היה כבד מנשוא .ביחוד סבלתי כאשר לבשתי
את בגדי בית-החולים ,המשוים יחיד עם רבים ומטשטשים את צורתו הפרטית .רק
הפעם הכרתי כי אינני דימוקראטית .את חטאי זה לא לפני כולם הייתי מגלה ,אגב
אורחא.
יומי מתחיל בחמש ,כמעט כמו בקבוצה ,אך כאן הוא נמשך לפחות 48שעות .אני
שוכבת וקמה ,ושוב שוכבת ,מפטפטת ושותקת והשעון האכזרי עודו מראה .10יש
אשר אדם מאנשי שלומנו יערג לאפשרות של מנוחה שכזו ,אך אני הרי בעלת "מזג"
ובו אסוני.
לפתע מן דהוא -ושמו הגורל -אמר עד כאן ,ועג עוגה סביבי .ומוזר הדבר שגם
מחשבתי אין-אונים להתפרץ אל מעבר מזה ,אף היא לבשה בגדי בית-החולים,
ועוד יותר מוזר שלמרות כל -הרגשתי העצמית הפיסית הולכת וטובה ,ואותה
140רחוקים קרובים
בצפת 428.בין השתיים נרקמו קשרים מיוחדים ,והם נמשכו גם כשהוטב מצבה של רחל והיא עברה להתגורר
בחדר שכור בעיר 429.במכתב לשושנה אחותה ולדבורה דיין ,חברתה מדגניה הפליגה רחל בתיאור יופייה
של צפת:
תשעה קבין של יופי ,בחיי! הלא תזכרי :הרים ובקעות בערבוביה .בצלעי ההרים
מלבינים בתים ומוריקים חרובים ומכסיפים זיתים ומצהיבים שבילים [ ]...במקום
שכזה היו צריכים הגברים להיות גיבורי מלחמה והנשים יפות .ואולי כן היה משכבר
הימים430.
כמה יפה המקום! ללכת יחידה באחד השבילים ,המלבינים על צלעי ההרים כשרוח
פסגות נושבת בפניך -אח ,דבורה דבורה! לי היו רחבי החיים בלי גבול431.
להבדיל מנופה של צפת ,התמונה במחלקה הפנימית בבית החולים הייתה עגומה יותר:
ואולם עתה -בשעת הציפייה לרופא שנתארכה שעתיים (באתי לדעה כי יהודים
אוהבים להירפא) ,הסתכלתי בגופות צנומים אלה ,בפנים עלובי גורל אלה ,ורגשותי,
הן אסתטי והן לאומי ,סבלו ,סבלו432.
את רשמיה וחוויותיה מהאשפוז לאחר גירושה מדגניה פירטה במכתבה לדבורה דיין.
מהמכתב ניתן ללמוד מעט על שגרת בית החולים:
תקופה חדשה חלה :בצפת ,בבית החולים .גם במקום העגום הזה יש ה"טוב" שלו,
יש רשמים חדשים ,המעשירים את הנשמה .ולבסוף בא ההרגל הברוך ונוסך על הכל
חוט של השלמה.
אך היום הראשון כאן ,לא-אכחד ,היה כבד מנשוא .ביחוד סבלתי כאשר לבשתי
את בגדי בית-החולים ,המשוים יחיד עם רבים ומטשטשים את צורתו הפרטית .רק
הפעם הכרתי כי אינני דימוקראטית .את חטאי זה לא לפני כולם הייתי מגלה ,אגב
אורחא.
יומי מתחיל בחמש ,כמעט כמו בקבוצה ,אך כאן הוא נמשך לפחות 48שעות .אני
שוכבת וקמה ,ושוב שוכבת ,מפטפטת ושותקת והשעון האכזרי עודו מראה .10יש
אשר אדם מאנשי שלומנו יערג לאפשרות של מנוחה שכזו ,אך אני הרי בעלת "מזג"
ובו אסוני.
לפתע מן דהוא -ושמו הגורל -אמר עד כאן ,ועג עוגה סביבי .ומוזר הדבר שגם
מחשבתי אין-אונים להתפרץ אל מעבר מזה ,אף היא לבשה בגדי בית-החולים,
ועוד יותר מוזר שלמרות כל -הרגשתי העצמית הפיסית הולכת וטובה ,ואותה
140רחוקים קרובים
