Page 143 - קרובים רחוקים
P. 143
‫האקטיביות העליזה‪ ,‬ששוטפת בעורקי האדם הבריא בקומו בבוקר‪ ,‬מתחילה לשטוף‬
‫גם בעורקי אני‪ .‬אני מרמה אותה‪ ,‬את האקטיביות הזאת ‪ -‬על ידי קריאה‪ .‬ספרים יש‬
‫לי ב"ה‪ ,‬ולזה דואג ד"ר ק‪ .‬החביב‪ ,‬אותו ד"ר ק‪ .‬גופו שלב כל האחיות הדסה נשבר‬
‫או לפחות נסדק בגללו [‪ ]...‬באו לקרוא לי לקבל אמבטא של שמש‪ .‬אמרתי לאחות‪,‬‬
‫כי עדיין שמור אתי רזרב משמשה של דגניה‪ ,‬אבל היא אינה רוצה לקחת אותו‬

‫בחשבון‪433.‬‬

‫המכתב היה מוכתם בדיו והסתיים בכתב יד קשה לקריאה‪:‬‬

‫על פי הכתב תביני שהשעה היא שעת ערב ועטי מטייל על פני הדף כמו שיכור ממש‪.‬‬
‫המנורה לא ידליקו ‪ -‬בבית חולים שוכבים לישון בשבע ואני לוקחת על עצמי את‬

‫הריזיקו לעורר תשומת לב של האחות הראשית‪434.‬‬

‫באותה שנה לא היה מצבה של רחל חמור במיוחד‪ .‬כשהחליט ד"ר קריגר להשאירה באשפוז עוד זמן מה‬
‫כתבה לחברתה כי חייה חסרי שמחה‪ ,‬וגם את השנה החדשה עליה לפגוש בין כותלי בית החולים‪ .‬אך עד‬
‫מהרה השתחררה מבית החולים ועברה לגור בצפת‪ ,‬בחדר שקבוצת דגניה שכרה לה‪ .‬היא יצאה לטייל‬

‫בסביבות העיר ואירחה ידידים שבאו לבקרה‪.‬‬
‫בסתיו ‪ 1921‬התייצב מצבה של רחל והיא עזבה את צפת‪ .‬לאחר זמן מה עברה לפתח תקוה‪ ,‬ובסוף‬
‫‪ 1921‬לירושלים‪ ,‬שם לימדה חקלאות בחוות הלימוד שניהלה רחל ינאית בן‪-‬צבי ונתנה שיעורים פרטיים‬
‫בעברית ובצרפתית‪ 435.‬היא המשיכה לשמור על קשריה עם צוות בית החולים בצפת‪ ,‬ובמיוחד עם שפרה‬
‫ירובסקי‪ .‬ממכתביה לשפרה עולים געגועים לתקופת אשפוזה‪" :‬בעיני רוחי אראך רצה ברחובותיה של‬
‫קריה קדושה לענייני צדקה [‪ ]...‬מוזר לי שלא אפגוש בך עוד על יד בית האחיות ולא נעסוק בניתוחים‬
‫פסיכולוגיים בחדרי לעת ערב [‪ ]...‬מסרי את ברכתי לשלישיה החביבה‪ :‬אסתר‪ ,‬שפרה וחיה"‪" 436.‬בצפת עתה‬
‫מדבר שממה‪ ,‬אני משארת [משערת] לי‪ .‬לפנים אהבתי ערבי חורף הארוכים בתנאי אחד‪ :‬שיהיה החדר חם‬

‫ומואר‪ ,‬והספר אשר אקרא בו יהיה בכוחו להשכיחני את העולם ומלואו"‪437.‬‬
‫רחל נהגה להיפגש עם אחיות שעבדו בבית חולים צפת ועברו לתל‪-‬אביב‪ ,‬ובמיוחד עם אסתר‬

‫לטבינובסקי‪ .‬על אחד המפגשים הללו‪ ,‬שבהם חשה געגוע לתקופת אשפוזה‪ ,‬כתבה לשפרה‪:‬‬

‫שעה ארוכה ישבנו וזכרנו בצפת ואנשיה‪ .‬האין זה מוזר הדבר כי תקופה זו‪ ,‬תקופת‬
‫מחלה‪ ,‬דיכאון נפשי וכו'‪ ,‬קשורים בה דווקא זיכרונות נעימים ביותר‪ .‬לך‪ ,‬שפרה שלנו‪,‬‬
‫יש חלק הגון בזה‪ ,‬שהרי לולא נשענתי עליך (תקום ותעיד תמונתנו המשותפת)‪ ,‬היה‬

‫משאי כבד מנשוא‪438.‬‬

‫במכתב אחר לשפרה סיפרה כי היא שוקלת לבקר בצפת‪ :‬שפרה מה נשמע אצלך? כתבי נא לי‪ ,‬לו גם‬
‫גלויה‪ .‬מה דעתך בדבר קיץ בצפת בשביל כבודי? אילו היה לי מובטח שם לפחות שעור אחד הייתי באה‪439.‬‬

‫תקופה שלישית ‪141‬‬
   138   139   140   141   142   143   144   145   146   147   148