Page 144 - קרובים רחוקים
P. 144
מפגש שני
לקראת קיץ ,1925כפי שאירע מדי שנה וכפי שרחל חזתה ,הידרדר מצב בריאותה .במכתב לחברתה
הטובה שולמית קלוגאי הביעה את אי-רצונה להתאשפז שנית בבית החולים בצפת ,ואף ייחלה לסגירתו:
זה כמה חודשים שלא ידעתי שעה אחת של הרגשה עצמית טובה .הרופא דורש
במפגיע לנסוע לצפת לבית החולים ,וכן אעשה ,אם לא יסגר המוסד הזה בינתים,
תחת לחץ הנסיבות בסתר אשמח לסגירתו ,לפורס-מג'ור זה שיכריע בעדי ,כי הסכוי
מפחיד אותי מאוד .אבל שום סיכוי אחר אין לעלובה שכמוני440.
ביוני 1925אשפזה רחל את עצמה שוב ,בעצת רופאיה ,בבית החולים בצפת (שם כבר עסקו בתכנון
המחלקה המיוחדת לחולי שחפת ,והיא נפתחה לאחר שנה) .ד"ר קריגר ,עתה בתפקיד מנהל המוסד ,קיבל
את פניה שנית .המפגש עם ד"ר קריגר ,או "ד"ר ק''' ,כפי שקראה לו רחל ,הוליד ידידות שנמשכה עד
מותה ועורר שמועות וניחושים על אופי היחסים ביניהם441.
שהותה של רחל בבית החולים בפעם השנייה הייתה מלווה בעליות ובירידות במצב רוחה .היו ימים
שהביטה בהומור על המתרחש סביבה והיו ימים שבהם גבר הדיכאון -בעיקר משום שהכירה בחומרת
מצבה ובבדידותה הגוברת .תחושותיה ,רגשותיה ,מחשבותיה ועולם בית החולים שהקיף אותה השתקפו
במכתבים לחבריה ,ובמיוחד לשולמית קלוגאי .רחל הייתה מיואשת ומתוסכלת ממחלתה ומקצב החלמתה,
ותחושותיה השתקפו במכתביה:
עודני בבית החולים .בחמישי לחדש מלאו שלשה (!) חדשים .הסבה היא (כלומר
סבת דבקותי במוסד זה) ראשית באות קביעות מצבי :אתמול טוב לי והיום רע המחר
תמיד עוטה ערפל :שנית מפני שד"ר ק .איננו מאמין שאתנהג יפה בהיותי מעבר
להשגחתו (וזה בצדק בסגנון שלו [רוסית]) לכן עלי להכנע .בעצם פה לא יותר רע
מאשר באיזה חדר נידח באחת הסמטאות החשכות של צפת ,האחיות אוהבות אותי
ומפנקות קצת :אין לי כל דאגות של "משק הבית" ,ואני יכולה במנוחה להתאמן
ביידיש ובערבית ,יען כי הגורל מזמין לי בתור שכנה יהודיות זקנות וערביות צעירות
[ ]...אני הולכת ומשמינה ,אמנם באיטיות אך בכל זאת"...ומה תבקש עוד הלב?442
הבראתי הולכת לאט לאט ,כל כך לאט שפעמים אני נחמת על כל הענין .החם אמנם
ירד ,אבל השיעול עומד בעינו ואני שוכבת כל הזמן .השעמום פה מבהיל .בתוך כל
הישוב הרב של המחלקה לא קמה לי הצלה פורטא443.
אכן ,לא כתבתי מזמן ,שלשת השבועות האחרונים עברו בדכיון רוח מיוחד במינו,
עתה רוחי מישרת שנית את כנפיה (הוי לכנפיים נשורות הנוצות הללו!.444)..
משל ,למה הדבר דומה :לפרה שנותנת לחלב אותה וכשהדלי מלא בועטת בו והופכתו
142רחוקים קרובים
לקראת קיץ ,1925כפי שאירע מדי שנה וכפי שרחל חזתה ,הידרדר מצב בריאותה .במכתב לחברתה
הטובה שולמית קלוגאי הביעה את אי-רצונה להתאשפז שנית בבית החולים בצפת ,ואף ייחלה לסגירתו:
זה כמה חודשים שלא ידעתי שעה אחת של הרגשה עצמית טובה .הרופא דורש
במפגיע לנסוע לצפת לבית החולים ,וכן אעשה ,אם לא יסגר המוסד הזה בינתים,
תחת לחץ הנסיבות בסתר אשמח לסגירתו ,לפורס-מג'ור זה שיכריע בעדי ,כי הסכוי
מפחיד אותי מאוד .אבל שום סיכוי אחר אין לעלובה שכמוני440.
ביוני 1925אשפזה רחל את עצמה שוב ,בעצת רופאיה ,בבית החולים בצפת (שם כבר עסקו בתכנון
המחלקה המיוחדת לחולי שחפת ,והיא נפתחה לאחר שנה) .ד"ר קריגר ,עתה בתפקיד מנהל המוסד ,קיבל
את פניה שנית .המפגש עם ד"ר קריגר ,או "ד"ר ק''' ,כפי שקראה לו רחל ,הוליד ידידות שנמשכה עד
מותה ועורר שמועות וניחושים על אופי היחסים ביניהם441.
שהותה של רחל בבית החולים בפעם השנייה הייתה מלווה בעליות ובירידות במצב רוחה .היו ימים
שהביטה בהומור על המתרחש סביבה והיו ימים שבהם גבר הדיכאון -בעיקר משום שהכירה בחומרת
מצבה ובבדידותה הגוברת .תחושותיה ,רגשותיה ,מחשבותיה ועולם בית החולים שהקיף אותה השתקפו
במכתבים לחבריה ,ובמיוחד לשולמית קלוגאי .רחל הייתה מיואשת ומתוסכלת ממחלתה ומקצב החלמתה,
ותחושותיה השתקפו במכתביה:
עודני בבית החולים .בחמישי לחדש מלאו שלשה (!) חדשים .הסבה היא (כלומר
סבת דבקותי במוסד זה) ראשית באות קביעות מצבי :אתמול טוב לי והיום רע המחר
תמיד עוטה ערפל :שנית מפני שד"ר ק .איננו מאמין שאתנהג יפה בהיותי מעבר
להשגחתו (וזה בצדק בסגנון שלו [רוסית]) לכן עלי להכנע .בעצם פה לא יותר רע
מאשר באיזה חדר נידח באחת הסמטאות החשכות של צפת ,האחיות אוהבות אותי
ומפנקות קצת :אין לי כל דאגות של "משק הבית" ,ואני יכולה במנוחה להתאמן
ביידיש ובערבית ,יען כי הגורל מזמין לי בתור שכנה יהודיות זקנות וערביות צעירות
[ ]...אני הולכת ומשמינה ,אמנם באיטיות אך בכל זאת"...ומה תבקש עוד הלב?442
הבראתי הולכת לאט לאט ,כל כך לאט שפעמים אני נחמת על כל הענין .החם אמנם
ירד ,אבל השיעול עומד בעינו ואני שוכבת כל הזמן .השעמום פה מבהיל .בתוך כל
הישוב הרב של המחלקה לא קמה לי הצלה פורטא443.
אכן ,לא כתבתי מזמן ,שלשת השבועות האחרונים עברו בדכיון רוח מיוחד במינו,
עתה רוחי מישרת שנית את כנפיה (הוי לכנפיים נשורות הנוצות הללו!.444)..
משל ,למה הדבר דומה :לפרה שנותנת לחלב אותה וכשהדלי מלא בועטת בו והופכתו
142רחוקים קרובים
