Page 119 - הבנין שבו נולדה המדינה
P. 119
והאלימות בכל מקום שהוא. במסגרת פעולות אלה היה צורך לתפוס – באופן זמני, הדגיש – את בנייני הסוכנות היהודית בירושלים, כדי לאמת את ההוכחות שכבר נמצאות בידי הממשלה ומורות כי הסוכנות ממלאת תפקיד מרכזי בניהול ובארגון פעולות הטרור היהודיות. עם זאת, הוסיף, "לממשלה אין כרגע שום תוכנית להוציא את הסוכנות היהודית אל מחוץ לחוק או לסגור אותה". הנציב סיים את הודעתו בתקווה כי השכל הישר, המצוי אצל רוב תושבי
הארץ, יגבר על האלימות, כדי שאפשר יהיה להחזיר את המצב לקדמותו במהירות האפשרית.
בשעות הלילה הוסר העוצר מרוב שכונות ירושלים, לרבות רחביה, ורבים מיהודי העיר ומתושבי השכונה התקרבו ככל יכולתם לבניין המוסדות הלאומיים כדי לגלות מה נעשה בתוכו לאחר ה"כיבוש". אלא שהבריטים לא אפשרו לאיש להגיע למרחק סביר מהבניין. חיילים ושוטרים בריטים נראו כל העת נכנסים אליו ויוצאים ממנו. זרקור רב עוצמה היה
מכוון אל הרחבה שלפני הבניין.
באותה עת, ובמיוחד ביום ראשון בבוקר, נחשפו פרטים על המבצע הבריטי המקיף בירושלים ובשאר חלקי הארץ. גם בתל-אביב פשטו הבריטים על משרדי "המוסדות הלאומיים" והוסיפו לרשימה גם גופים דוגמת "הפועל", בנק הפועלים ואפילו ויצ"ו... באחד המקרים הם פרצו גם למשרד בריטי, התנצלו והסתלקו. חיילים רעבים ככל הנראה
פרצו לחנויות ואפילו לקיוסקים.
בחיפה נעצרו כמה מראשי המשק ההסתדרותי והועברו למעצר בלטרון. רוב החיפושים נעשו במשקי ההתיישבות העובדת. כוחות צבא הקיפו עשרות קיבוצים ובהם עין חרוד, תל יוסף, בית השיטה, גבת, מזרע, אפיקים, שדות ים, נען, גבעת ברנר ורמת רחל. אלפי עצורים הובלו למחנות עתלית ולטרון ולאחר מכן למחנה מעצר מיוחד שהוקם ברפיח. חיפוש גדול במיוחד נערך בקיבוץ יגור שליד חיפה, ובמהלך שבוע שלם הבריטים פירקו ממש את הקיבוץ וגם מצאו ב"סליקים" של ה"הגנה" כמויות גדולות במיוחד של נשק ותחמושת. זה היה היישוב היחיד שהתגלה בו נשק
של ה"הגנה".
ובחזרה לבניין המוסדות הלאומיים. גם כאן חיפשו הבריטים לא רק מסמכים אלא גם ממצאים מרשיעים יותר. מתברר שהיו להם מודיעים מבפנים, אלא שאלה לא ידעו ככל הנראה את כל הסודות. הם לא ידעו, לדוגמה, מהיכן משדרת הסוכנות היהודית לשלוחותיה בחוץ לארץ, וגם לא את מיקומם של כמה סליקים שהיו בבניין.
סליק אחד היה בחדר הגנרטורים במרתף הבניין וסליק אחר באולם הישיבות הגדול. מתברר גם שכמה מסמכים סודיים במיוחד הוסתרו בתוך מסגרות תמונותיהם של ויצמן והרצל, אך הבריטים לא חשדו בתמונות ולא חיפשו מה מתחבא מאחוריהן. יש המעריכים כי ברחבי הבניין יש עוד סליקים שלא נחשפו עד היום.
והייתה גם מנהרה שהובילה מהבניין לצידו השני של רחוב המלך ג'ורג', לצורכי מילוט בשעת חירום. היא התגלתה רק לאחר עשרות שנים. גם אותה לא גילו הבריטים.
פעילות המוסדות הלאומיים לא הושבתה גם בעת שבניין המשרדים היה תפוס על ידי הבריטים. חברי הנהלת הסוכנות היהודית שלא נעצרו, אליהו דובקין ואמיל שמורק, נפגשו מדי יום ודנו בענייני השעה, ועמדו בקשר קבוע עם הבכיר בחברי ההנהלה, משה שרתוק, אף בעת שהיה עצור בלטרון. נמצאו דרכים לשמור על קשר מתמיד איתו וגם עם בן-גוריון בפריז. שרתוק העביר באמצעות אשתו ציפורה פתקים, הן לדובקין ולשמורק בירושלים הן לבן גוריון בחו"ל.
כמה ימים לאחר "השבת השחורה" החלו הדברים להתבהר. התברר כי הבריטים עצרו אלפים, אבל לא תמיד את אלה שרצו לעצור במיוחד. כך חמקו מהם, בעת החיפוש בקיבוץ נען, חבר המפקדה הארצית של ה"הגנה" ישראל
117
