Page 118 - הבנין שבו נולדה המדינה

הציג עצמו בפני קצין בריטי וביקש לגשת לבניין המוסדות, מרחק של לא יותר ממאתיים מטרים. הוא נשאל אם יש לו אישור יציאה בשעות העוצר, וכשענה בשלילה הורה לו הקצין לחזור לביתו. רופאים מקרב אנשי השכונה שהיה עליהם להגיע לתורנות בבית החולים "הדסה" לא הורשו אף הם לצאת מבתיהם.
האווירה ברחובות ירושלים הסמוכים לבית המוסדות הלאומיים הזכירה ימי מלחמה. החיילים הבריטים היו מתוחים ואצבעותיהם היו סמוכות להדק כלי הנשק שלהם. מכוניות סבבו ברחובות ומדי חצי שעה חזרה על עצמה ההודעה ברמקולים: "אין לצאת מן הבתים". רק לפנות ערב הוסר העוצר בכמה מהרחובות הרחוקים יותר מבניין המוסדות.
סמוך לשעת הצהריים הצליח כתב העיתון "הארץ" להיכנס לבניין ולעקוב מקרוב אחר חיפושיהם של הבריטים. הוא קיבל במפתיע אישור מהסמל הבריטי ששמר על דלת הכניסה להיכנס פנימה. בעת כניסתו הבחין שכמה חיילים מוציאים מהבניין ארגזים גדולים שבצבצו מהם קלסרים וקופסאות קרטון. בתוך הבניין נראו חיילים עם כלי אוכל, שהכינו ככל הנראה ארוחה לכוחות הפזורים בשטח. הכתב נע בחופשיות במסדרונות וראה חיילים ברבים מהחדרים,
עוסקים בבדיקת מסמכים.
לאחר שסייר בקומה הראשונה הוא עלה לקומה השנייה ונכנס לחדר הישיבות הראשי. להלן דיווחו משם: "על השולחן, ליד מושב היושב ראש היה מונח תת-מקלע וכלי נשק נוספים היו מונחים במקומות שונים". אלה היו שייכים לחיילים שסיירו במסדרונות או בדקו מסמכים במשרדים הסמוכים. כל העת הוצאו ארגזים עם תיקים וקלסרים אל מחוץ
למתחם. "תיקים רבים נערמו אל תוך ארגזים צבאיים ונאספו ללא אבחנה, מכל הבא ליד", הוסיף הכתב.
בהמשך הגיע הכתב למשרדו של יושב ראש הנהלת הסוכנות היהודית, דוד בן-גוריון. החדר היה הפוך גמרי, הארונות פתוחים ועל הרצפה נראו תיקים וניירות מפוזרים. הוא הבחין גם בדרכון זרוק. בחדר הסמוך, שהיה חלק מלשכתו של היו"ר, נמצאו באותה עת עוזר המזכיר הראשי של ממשלת פלשתינה-א"י מר ר' ניוטון ומפקד הבולשת הבריטית בירושלים מייג'ור ריצ'רד קטלינג. הכתב בירך את השניים לשלום והם הגיבו בהפתעה ובכעס להימצאותו במקום והורו לו להסתלק מייד מהבניין. סמל בריטי הוזעק למקום וליווה את הכתב עד לדלת היציאה. הכתב ציין כי בעת
ביקורו בבית לא הבחין באיש מבין עובדי הבית שנכח בעת לקיחת התיקים והעברתם אל המכוניות הבריטיות.
כתב העיתון "הבוקר" הוסיף פרטים: "עיקר החיפושים נערכו במחלקת העלייה ובמחלקה המדינית. המומחים לעברית (לא יהודים) של המשטרה והצבא ניהלו חיפוש זה". הכתב ידע לספר גם כי המחפשים גילו חריצות מיוחדת בעת שסרקו את אוספי הארכיון הציוני המרכזי, הממוקם במרתף הבניין. שם היה החיפוש מדוקדק, תיק אחר תיק. כל ארכיונו הגדול של מייסד הציונות המדינית, ד"ר בנימין זאב הרצל, הוכנס לארגזים והוצא מהמקום. לדברי הכתב,
הארכיון הציוני "נוקה" לחלוטין מכל מה שהיה בו.
מהדיווחים העיתונאיים באותו יום עולה, כי החיפושים ביום השבת, 29 ביוני, נערכו רק במשרדי הסוכנות היהודית. לפי שעה לא הגיעו המחפשים למשרדי הוועד הלאומי, קק"ל וקרן היסוד. כל מה שנלקח הועבר למטה הבולשת בירושלים ואוחסן שם בשישה חדרים שפונו במיוחד. ועוד פרט מעניין: בהגיע כוחות הצבא לפני עלות השחר של אותו
יום הם עצרו את שלושת הנוטרים ששמרו על הבניין, פרקו את נשקם ושחררום.
לאחר כמה שעות פרסם הנציב העליון סר אלן קנינגהם הודעה מיוחדת שהתייחסה גם לתפיסת בניין הסוכנות היהודית. תחילה הסביר הנציב כי בשל האלימות היהודית הגוברת נגד הכוחות הבריטיים נאלצה הממשלה להפעיל כוח בזירות שונות: "נוכח ההתגרות החריפה של היהודים האמצעים שנקטה הממשלה היום היו בעלי אופי מקומי ובוצעו במידה רבה של סובלנות והבלגה", ציין הנציב. הוא הזהיר כי הממשלה איתנה בדעתה לעקור את הטרור
116
116