Page 140 - הבנין שבו נולדה המדינה
P. 140
בשבועות הבאים אפשר היה להיווכח בהתפתחויות חשובות שדומה היה כי הן עתידות להחזיר לבית המוסדות את מעמדו הבכיר. בכ' בתמוז תש"ח (27 ביוני 1948) נערכה ב"חדר הרצל" שבאגף קק"ל בבית המוסדות הלאומיים אזכרה לחוזה המדינה, ד"ר בנימין זאב הרצל, במלאות 44 שנה למותו. זו הייתה הפעם הראשונה שאזכרה כזאת נערכה בישראל העצמאית, שאותה ראה הרצל בחזונו. באזכרה השתתפו אנשי המוסדות הלאומיים, נציגי ממשלת
ישראל ואורחים רבים.
באוגוסט 1948 החלה ירושלים היהודית להתאושש מימי המצור הממושך וההפגזות, אם כי מדי פעם עדיין נשמעו יריות, שכן כוחות הלגיון הערבי הירדני שהקיפו את ירושלים משלושה צדדים נהגו לפתוח באש לעיתים קרובות למדי, ונענו באש ישראלית.
סימן להתאוששות ראו הירושלמים בהשלמה של יציקת גגו של אגף קרן היסוד בבית המוסדות, שנפגע קשות בפיצוץ חמישה חודשים לפני כן. העיתון "הצופה" ציין: "השלמת הבניין בימים קשים אלה, יש בה משום עידוד לתושבי העיר, שכן בניין קרן היסוד הוא לפי שעה הראשון בתוך הריסות ירושלים [כתוצאה מההפגזות] ההולך ומוקם מחדש".
סימן בולט אפילו יותר להתאוששות העיר בכלל ובית המוסדות הלאומיים בפרט מצאו הירושלמים בהחלטה לקיים בעירם את מושב הוועד הפועל הציוני. גוף ציוני זה התכנס בדרך כלל אחת לשנה, והוא היה שני בחשיבותו רק לקונגרס הציוני. למושב שנפתח בירושלים ב-22 באוגוסט 1948 הגיעו כשמונים צירים, מישראל ומרחבי
העולם היהודי.
בית המוסדות ברחביה התמרק לקראת ההתכנסות החשובה, הראשונה מאז תחילת המלחמה. שלמה אייזנברג, המנהל הכללי של הסוכנות היהודית, טרח לילות כימים להחזיר לבית את מעמדו הבכיר, ועם זאת לא הסתיר את אכזבתו מכך שרק חלק מישיבות הוועד הפועל הציוני נקבעו להיערך בירושלים, והשאר בתל-אביב, שכן המצב הביטחוני הלא יציב היה בעוכרי ההתכנסות בירושלים. די להזכיר כי בדף ההסבר שקיבל כל אחד מהצירים נכתב כי ברחוב המלך ג'ורג', המקשר את מרכז העיר ובית המוסדות הלאומיים, מוצע ללכת רק בצד שמאל, בחסות קיר
האבן, מחשש לצליפות של חיילים ירדנים המוצבים על חומות העיר העתיקה...
צירי הוועד הפועל שעשו דרכם לירושלים ב"דרך בורמה" וראו את שלדי המשאיות השרופות בשער הגיא, זכר לקרבות העזים שהתרחשו במקום רק לפני ארבעה או חמישה חודשים, ואת בתיה ההרוסים של ירושלים כתוצאה מההפגזות, למדו להכיר מקרוב את הצלקות שהותירה המלחמה שטרם נסתיימה למעשה. כל אלה לא גרעו מהאווירה החגיגית שבה נפתחה ההתכנסות בירושלים, בבית המוסדות הלאומיים. נאומיהם של ראש הממשלה דוד בן-גוריון, של שר
החוץ משה שרתוק ושל יו"ר מועצת המדינה הזמנית יוסף שפרינצק העלו תרומה חשובה לחגיגיות האירוע.
הצירים שהגיעו לירושלים נהנו מתנאים משופרים. בתי המלון שבהם התארחו קיבלו מנות מוגדלות של מזון ומים – מצרכים שרוב הירושלמים נאלצו לקבלם בצמצום רב. בלילם הראשון בירושלים היו הצירים עדי שמיעה לדו-קרב עז של יריות שהתנהל בצפון העיר בין חיילי הלגיון הערבי הירדני לבין חיילי צה"ל. צבא המדינה הצעירה היה באותו
שבוע בן פחות משלושה חודשים.
בימים הבאים נשאו דבריהם ראשי הסוכנות היהודית וההסתדרות הציונית, ובהם אבא הלל סילבר האמריקני ואליהו דובקין איש הסוכנות היהודית מירושלים. הנושא העיקרי בדיונים היה מעמדם של הגופים הציוניים השונים – ההסתדרות הציונית העולמית, הסוכנות היהודית, קרן קימת וקרן היסוד – במדינת ישראל. בן-גוריון סבר שעם הקמת
138
138
