Page 139 - הבנין שבו נולדה המדינה
P. 139
עם הפלישה הכל-ערבית מייד לאחר קום המדינה, הופגזה ירושלים היהודית קשות על ידי תותחי הלגיון הערבי-ירדני
בתחילת יוני 1948 נפרץ המצור. לעיר הפצועה והמדממת הועברו אספקה, נשק ותגבורות ב"דרך בורמה". העיר היהודית, שבבורותיה כמעט לא נותרו מים, והצינור שהוביל אליה מים מראש העין פוצץ זה מכבר – חוברה לקו מים זמני שהניחה חברת "מקורות" מחולדה לשער הגיא, לאורך "דרך בורמה".
מבחינה שלטונית הייתה הבכורה נתונה זה מכבר לתל-אביב, ורק מדי פעם הדגישו בן-גוריון ואחרים שמרכזו של היישוב היהודי חייב להיות בירושלים. עובדי המוסדות הלאומיים חשו עצמם זנוחים. כל מוסדות המדינה היו מרוכזים בתל-אביב, ובבית ברחביה שררה דממה כמעט מוחלטת.
שניים מעובדי המוסדות הנזכרים רק בשמות משפחתם, לחובר ויודקס, היו מהראשונים שנסעו מירושלים לתל-אביב ב"דרך בורמה" שזה לא מכבר הוכשרה למעבר כלי רכב. הם התייצבו במשרדי הסתדרות הפקידים ותבעו דיון דחוף במעמדם של עובדי המוסדות בירושלים. הדיון התקיים ב-20 ביוני 1948, בעיצומה של ההפוגה הראשונה בקרבות שהכריז האו"ם. השניים הסבירו כי עובדי בית המוסדות מודאגים שכן מנגנון המדינה המוקם והולך בתל-אביב "אינו סופר אותם", וחששם רב שעד מהרה ימצאו עצמם מובטלים. בהחלטה שהתקבלה נקבע כי על גופי המדינה לתת עדיפות לירושלים, ובתוך כך להבטיח את מקומם ומעמדם של העובדים והפקידים בעיר בכלל ובבית המוסדות
הלאומיים בפרט, ולשלבם במנגנון המדינה המוקמת.
137
