Page 159 - הבנין שבו נולדה המדינה
P. 159

ההמשך לא היה בתל-אביב אלא בירושלים, שבעת ההיא הייתה-ולא-הייתה חלק ממדינת ישראל. זאת בשל החלטת האו"ם מיום כ"ט בנובמבר 1947, שקבעה כי לצד שתי המדינות החדשות שיקומו בשטח ארץ ישראל המנדטורית, המדינה היהודית והמדינה הערבית, ייווצר אזור בין-לאומי בירושלים וסביבתה. ישראל הצעירה לא הסכימה להחלטה זו, אך בשלב זה לא יצאה נגדה. בפני ממשלת ישראל עמדו כמה נושאים כבדי משקל, ובראשם ניהול הקרבות האחרונים של מלחמת העצמאות, השגת הסכמי שביתת נשק עם מדינות ערב שתקפו את ישראל, ואישור כניסתה של ישראל לאו"ם, נושא שעמד על סדר היום של האו"ם באותם ימים. דוד בן-גוריון, שהיה בחורף 1949 ראש הממשלה ושר הביטחון, לא היה מעוניין להתעמת עם האו"ם על הריבונות בירושלים, אם כי מפעם לפעם עשה צעד כזה או אחר לחיזוק העיר. כך, לדוגמה, בספטמבר 1948, בעוד הממשלה הזמנית ומועצת המדינה הזמנית פועלות
מתל-אביב, בית המשפט העליון נפתח בירושלים.
גם את טקס הפתיחה של האספה המכוננת החליט בן-גוריון לקיים בירושלים, אם כי היה לו ברור כי הגוף המחוקק לא יוכל בשלב זה להמשיך לפעול בירושלים, ובתל-אביב נערכו הכנות להמשך תפקודו בעיר.
ואכן, בט"ו בשבט תש"ט התכנסה בירושלים ישיבת הפתיחה של האספה המכוננת. המקום שנמצא מתאים ביותר להתכנסות חגיגית זו היה האולם הגדול של בית המוסדות הלאומיים ברחביה. הבית צוחצח ממש והונפו עליו דגלי לאום רבים. משמר גדול של שוטרים אבטח אותו וכל מי שנכנס בשעריו נבדק בקפדנות. נשיא מועצת המדינה הזמנית ד"ר חיים ויצמן ניהל את הישיבה הראשונה ואמר בהתרגשות: "ברגש של יראת כבוד והדרת קודש אני קם לפתוח את האספה המכוננת של מדינת ישראל, את כנסת ישראל הראשונה בימינו, בעיר
157
בן-גוריון מגיע לטקס פתיחת האספה המכוננת, שעוד מעט תהיה לכנסת הראשונה





























































































   157   158   159   160   161