Page 182 - הבנין שבו נולדה המדינה
P. 182
אלפים הגיעו כדי לחלוק כבוד אחרון לברל כצנלסון
מסעי לוויות
ולהבדיל, החל משנות השלושים השתרש המנהג שמסעי הלוויה של אישים מרכזיים חייבים לעבור בחצר בית המוסדות ברחביה. הראשון שזכה לכבוד זה היה המנהיג הקדם-ציוני הנודע יהודה לייב פינסקר, מי שנחשב לאבי תנועת "חובבי ציון". פינסקר, רופא במקצועו, פרסם ב-1882 את החוברת "אוטואמנציפציה" (שחרור עצמי), ובה הטיף לראשונה לעם ישראל לקחת את
גורלו בידו ולצאת לדרך עצמאית בארצו שלו.
כשהוקמה אגודת "חובבי ציון" עמד בראשה וכיהן בתפקידו עד יום מותו ב-1891. בקיץ 1934 הועלו עצמותיו לארץ ונטמנו במערת ניקנור בהר
הצופים, אך לפני כן עבר מסע הלוויה ברחובות ירושלים ונעצר בחצר המוסדות. אל הכיכר הגיעו, מבעוד זמן, מאות רבות מתלמידי בתי הספר בירושלים, ואליהם הצטרפו רבים מתושבי העיר ובני ערים ויישובים מכל רחבי הארץ. העיתון "הארץ" כתב: "יום הבאת עצמותיו של הד"ר פינסקר לירושלים הפך להפגנת הערצה נהדרת לראש וראשון בתקופת התחייה". בפני ההמונים שהקיפו את הארון נשאו דברים יצחק גרינבוים, חבר הנהלת הסוכנות היהודית שזה מקרוב עלה ארצה מפולין ויצחק בן-צבי, יו"ר הוועד הלאומי, שאמר: ״פינסקר, שנאסף לעמיו לפני 42 שנה, נאסף היום אל חיק מולדתו, אל הפנתיאון של ירושלים, פנתיאון הדורות". עשר שנים לאחר מכן, בקיץ 1944, עבר בחצר המוסדות מסע הלוויה גדול בהרבה. הנפטר היה ברל כצנלסון, מראשי תנועת העבודה, עורך ראשי של היומון "דבר" ולמעשה האדמו"ר של תנועת הפועלים הארץ-ישראלית. הוא מת
במפתיע בעת ביקור בירושלים והוא בן 57.
מסע ההלוויה שלו החל במעונות עובדים ברחביה, שם ניצבו משמרות פועלים ליד מיטתו כל שעות הלילה. ב-7 בבוקר נשאו את מיטתו ראשי ההסתדרות בירושלים, לאורך מאות מטרים, עד לבית המוסדות הלאומיים. המיטה הוכנסה ללשכה הראשית של קק"ל, שהמנוח היה שנים רבות אחד מראשיה. עד שעות הצהריים עברו על פני אלפי ידידים, מוקירים ו"עמך". האולם שבו הונח המנוח עטה אבל וכל התמונות שבו כוסו בבד שחור. על המיטה והגופה הונחו שני דגלים – הדגל הלאומי ודגל אדום של מועצת פועלי ירושלים. משמר של נוטרים ניצב דום בחדר והוחלף מדי שעה.
בכיכר לפני הבניין נאספו אלפים ובהם פועלים ופקידים שקיבלו חופשה ממקומות עבודתם וחניכי תנועות נוער בחולצותיהם הכחולות. הדגל הכחול-לבן שעל התורן המרכזי הורד לחצי התורן.
הקהל העצום נחצה לשניים כאשר יצא מסע ההלוויה מבניין המוסדות בדרכו לתל-אביב, וממנה לבית העלמין על שפת הכנרת, שם נטמן ברל. כמו בירושלים, גם בכל המקומות האחרים המתינו אלפים להיפרד מהמנהיג הנערץ.
אם הטקס בהלווייתו של ברל כצנלסון בבניין המוסדות הלאומיים משך אלפים, הרי זה שנערך במקום לאחר חמש שנים בדיוק, באב תש"ט, אוגוסט 1949, הביא לחצר המוסדות רבבות. אלה מילאו עד אפס מקום את הרחבה ואת כל הרחובות מסביב. היה זה בעת מסע ההלוויה השנייה של חוזה המדינה, בנימין זאב הרצל, שעצמותיו הועלו ארצה
בקיץ 1949, בשנה השנייה לקיומה של מדינת ישראל העצמאית.
180
180
