Page 184 - הבנין שבו נולדה המדינה
P. 184
הארון, שהובא מווינה, הונח תחילה על בימה מיוחדת ליד בניין הכנסת בתל-אביב. לפנות בוקר, ביום 17 באוגוסט 1949, יצא הארון ברכב צבאי ובעקבותיו עשרות מכוניות לכיוון ירושלים, ובדרכו עבר במושבות הדרום שאותן פקד הרצל בביקורו היחיד בארץ, חמישים שנה לפני כן. בכניסה לירושלים, בשמונה ושלושים, הועבר הארון למרכבה וזו
נעה באיטיות ברחובות העיר לעבר בית המוסדות הלאומיים ברחביה. העיר קושטה בירק וברחובותיה נתלו כרזות ובהן פסוקים מהתנ"ך ומכתביו של הרצל, כגון "והעליתי אתכם מקברותיכם עמי והבאתי אתכם אל אדמת ישראל" (יחזקאל לז, 12) ו"בבואי הנה תהיה ירושלים לאחת הערים היפות בעולם" (הרצל).
את רחבת בית המוסדות מילאו חיילי צה"ל מכל החילות. בלטו ביניהם אנשי חיל הים בבגדיהם הצחורים, ומשמר כבוד שלהם הקיף את הארון כשהגיע לרחבה בשעה תשע והוצב נוכח הכניסה הראשית לבית המוסדות. ראשונים עברו על פניו ממלא מקום נשיא המדינה יו"ר הכנסת יוסף שפרינצק וחברי הממשלה בראשות דוד בן-גוריון. אחריהם ראשי המוסדות הלאומיים, שופטי בית המשפט העליון, דניאל אוסטר ראש עיריית ירושלים, חברי מועצת העיר ומאות מכובדים, ראשי מוסדות ונציגי יישובים מכל פינות הארץ. בשעה עשר נפתחה הרחבה לקהל הרחב ואלפים רבים
סובבו מדי שעה את הארון בשקט, יצאו אל הרחובות הסמוכים והמתינו שם בשמש הקופחת של שיא הקיץ. וכך זה נמשך עד ארבע אחר הצהריים. דומה היה שאין קץ לנחילי האדם שנכנסו בשורות ארוכות לחצר בית המוסדות. בארבע הגיעו לחצר ממלא מקום הנשיא יוסף שפרינצק, ראש הממשלה דוד בן-גוריון והרמטכ"ל יעקב דורי. שמונה קציני צה"ל חגורי חרבות נשאו את הארון על כתפיהם אל מחוץ לרחבה, שם המתינה להם מכונית שהובילה את
הארון ליעדו האחרון בירושלים – הר הרצל.
אחד מעוזריו הראשיים של הרצל היה דוד וולפסון. הוא ליווה אותו במסעו ההיסטורי לירושלים ב-1898 ואף החליפו כנשיא השני של ההסתדרות הציונית העולמית. וולפסון נפטר ב-1914 ובצוואתו הורה להעמיד כל סכום שיידרש להעלאת עצמות הרצל לארץ ישראל וכן להעלאת עצמותיו ועצמות רעייתו. בתוך שלוש שנים מולאו שתי ההוראות וב-1952 החליטה ההסתדרות הציונית העולמית להעלות לארץ את ארונותיהם של דוד וולפסון ורעייתו שהיו קבורים בקלן שבגרמניה. הארונות הגיעו באונייה לחיפה, הוסעו לירושלים וב-2 ביולי 1952 נערך לבני הזוג טקס אשכבה בכיכר שלפני בית המוסדות הלאומיים. בטקס נשאו דברים יושב ראש הכנסת יוסף שפרינצק ויושב ראש ההנהלה הציונית ברל לוקר. מחצר המוסדות יצא מסע ההלוויה להר הרצל ובני הזוג וולפסון נטמנו ליד חלקת הקבר של משפחת הרצל. בד בבד נפתחה בארכיון הציוני, במרתף בית המוסדות הלאומיים, תערוכה על חייו של וולפסון ועל
פעילותו הציונית.
גם בשנים הבאות נערכו ברחבה שלפני בית המוסדות הלאומיים הלוויות שאפשר להגדירן כלאומיות. במרץ 1950 הובא לירושלים ארונו של ציר ישראל בבריטניה ד"ר מרדכי אליעש, שנפטר במפתיע. אליעש היה במשך עשרות שנים היועץ המשפטי של הוועד הלאומי. בלילה הועמד הארון בבית הכנסת "ישורון" הסמוך לבית המוסדות ובשעת בוקר הועבר לחצר בית המוסדות הלאומיים. אז החל לזרום אל הכיכר קהל רב, אליו הצטרפה כל צמרת המדינה: ראש הממשלה דוד בן-גוריון, רוב שרי הממשלה, יו"ר הכנסת יוסף שפרינצק, נשיא בית המשפט העליון משה זמורה
ועמיתיו השופטים ועוד.
שבועיים אחר כך נשנה המחזה – הפעם לכבודה של הצנחנית חנה סנש, שארונה הועבר מבודפשט לארץ בשלהי מרץ 1950. בדרכו לבירה עבר הארון בעיר חיפה, בקיבוצה שדות ים ובתל-אביב, שבה הוכרז על ביטול מלאכה ומסחר בעת מעבר הארון ברחובות העיר. בירושלים הוצב הארון בחצר המוסדות הלאומיים וממנו הועבר לתחנתו
האחרונה בהר הרצל. אל חצר המוסדות הגיעו אלפים.
ב-1953, כשהלך לעולמו הרב הראשי הספרדי, הראשון לציון בן ציון חי עוזיאל, לא הובא ארונו לחצר בית המוסדות אולם הדגל הורד לחצי התורן כל יום ההלוויה.
182
182
