Page 193 - הבנין שבו נולדה המדינה

(1967) עלו לישראל כחצי מיליון יהודים מהגוש המזרחי. מאות האלפים עלו מרומניה, מפולין, מבולגריה, מיוגוסלביה, מהונגריה ומצ'כוסלובקיה, אך רק כמה אלפים עלו מברית המועצות. בעולים טיפלו שתי מחלקות בסוכנות היהודית: מחלקת העלייה דאגה ליציאתם ולהכנתם לקראת בואם לישראל, ומחלקת הקליטה סייעה לקליטתם בארץ. היחסים בין שתי המחלקות, שבראשן עמדו נציגי מפלגות שונות, היו תמיד מתוחים. במחלקת הקליטה שררה תרעומת קבועה על שמחלקת העלייה מתפארת בכך שהיא מביאה כמה שיותר עולים, כולל חולים, נכים, זקנים ועוד – שקשה
לקלוט אותם.
שלטונות ברית המועצות – תחילה בניצוחו של יוסף סטלין (שמת במרץ 1953) ואחר כך בהנהגת ניקיטה חרושצ'וב (ששלט מ-1953 עד 1963) – עשו מאמצים ניכרים לבלום לחלוטין את יציאת היהודים מארצם. באותן השנים הם גם הפיצו על היהודים עלילות אנטישמיות (כגון עלילת הרופאים), ערכו למאות יהודים משפטי ראווה (בהאשמות של בגידה, של שיתוף פעולה עם הציונות וישראל ומעורבות בנושאים כלכליים לא כשרים), הוציאו להורג אלפי יהודים (כולל מאות סופרים, משוררים, אומנים ואנשי רוח) ושלחו עשרות אלפים למחנות עבודה ולמחנות כפייה (גולאגים). רשויות המדינה הקומוניסטית לחמו באגרסיביות בכל המוסדות היהודיים הדתיים, התרבותיים והציוניים וניסו לדכא
כל ניצוץ יהודי בארצם.
המדיניות הציונית כלפי ברית המועצות: הימנעות ממאבק גלוי ופעילות בסתר
ממשלות ישראל הראשונות – בראשות דוד בן-גוריון, משה שרת ולוי אשכול – נאבקו בזהירות בשלילת זכויות האדם של יהודי ברית המועצות. הן פעלו על פי שלושה עקרונות: (א) הפרדת השאלה היהודית מהעימות הבין-גושי בין המערב למזרח; (ב) הימנעות ממאבק גלוי נגד המדינה הסובייטית; (ג) אי חשיפת יוזמותיה של מדינת ישראל למען יהודי ברית המועצות. עקרונות אלו חייבו גם את הנהגת הסוכנות היהודית, שבראשה עמדו באותן שנים ברל לוקר
(1948–1956), זלמן שזר (1956–1961) ומשה שרת (1961–1965).
ב-1953 הוקמה במשרד ראש הממשלה יחידה של "המוסד" בשם "נתיב", ובראשה הועמד שאול אביגור, איש אמונו של בן-גוריון. "נתיב" יועדה לפעול בחשאי לקידום העלייה ממזרח אירופה ועל אביגור הוטל לאסוף מידע על מצב יהודי ברית המועצות ולהעבירו – בלא שידעו את מקורו – למוסדות, לארגונים ולאמצעי התקשורת בישראל ובעולם. "נתיב", שפעלה כאמור בסתר, ניסתה להשפיע על התודעה הציבורית העולמית ובעיקר על תודעתם של מנהיגי
ארצות הברית, כדי שאלה יקבעו את מדיניותם כלפי ברית המועצות גם על פי יחסה ִליה ּו ֶדי ָה.
פעולה משמעותית ראשונה של "נתיב" נעשתה בספטמבר 1954. ועדה של הקונגרס האמריקני שמעה מפי נציגי ארגונים שונים עדויות על אפליית היהודים בברית המועצות ועל הפעילות הסובייטית לחיסול התרבות והדת היהודית. אנשי "נתיב", אשר היו בקיאים יותר מכל אנשי גוף אחר בנושא ברית המועצות, הכינו לנציגים היהודים – ובהם אנשי ההסתדרות הציונית – את חומרי הרקע ההסברתיים. פעולה משמעותית אחרת של "נתיב" הייתה הכנת משלחת ישראלית שמנתה כמאה זמרים, רקדנים ואומנים שיצאה באוגוסט 1957 ל"פסטיבל הנוער הדמוקרטי" במוסקבה. בפסטיבל נטלו חלק 34 אלף צעירים מ-131 מדינות, אך יהודי ברית המועצות עטו אך ורק על המשלחת הישראלית. חברי המשלחת – רובם מההתיישבות העובדת – פגשו אלפי יהודים והעניקו להם חוברות הסברה על ישראל ותשורות קטנות: סמלי המדינה, מגיני דוד, דגלונים, בולים ועוד. חומר זה – שחלקו הוכן על ידי אנשי הסוכנות היהודית – שימש "מזון רוחני" ליהודים לתקופה ארוכה. בסיום הפסטיבל אמר שגריר ישראל בברית המועצות יוסף אבידר לחברי המשלחת: "הדלקתם את עמוד האש ליהדות הדממה לעלות לישראל. לא ציפינו למה שקרה".
191