Page 194 - הבנין שבו נולדה המדינה
P. 194
מחאה בין-לאומית נגד הפרת זכויות האדם בברית המועצות
נשיא הקונגרס היהודי העולמי נחום גולדמן, אשר כיהן בשנים 1956 עד 1968 גם כנשיא ההסתדרות הציונית העולמית – יזם ב-1960 כינוס של מדינאים ואנשי רוח יהודים ולא-יהודים בפריז. מטרת הכינוס הייתה החרפת המאבק למען זכות ההגירה של יהודי ברית המועצות ודרישה שיינתן להם חופש להיות יהודים בארצם. בכינוס נטלו חלק ארבעים אישים מ-14 מדינות, ובהם דמויות פרו-קומוניסטיות נודעות כז'אן פול סארטר וברטראנד ראסל. משתתפי הכינוס מתחו ביקורת חריפה על המדיניות הרוסית האנטי-יהודית ותבעו מברית המועצות לכבד את זכויות האדם. באותה העת, בימי חרושצ'וב, החלה להתפשט באירופה אווירה אנטי-סובייטית עקב הפגיעה בזכויות היהודים
ובזכויות כלל אזרחי המדינה. ועידת פריז העצימה זאת.
אחרי הדחת חרושצ'וב השתררה במערב תקווה לשינוי המדיניות הסובייטית. ב-1966, בעת ביקורו של ראש ממשלת ברית המועצות החדש אלכסיי קוסיגין בפריז, הוא הכריז בפומבי: "במה שנוגע לאיחוד משפחות, אם אומנם ישנן אי- אלה משפחות הרוצות להיפגש עם קרוביהן או לעזוב את ברית המועצות – הדרך פתוחה בפניהן, ואין כאן כל בעיה". קוסיגין אומנם הצהיר, אולם המכשולים בדרכם של היהודים הסובייטים שביקשו להתאחד עם בני משפחותיהם
כרזה בתערוכה שנשאה את השם "שלח את עמי!" – מוזיאון ישראל, שנות השישים
בארץ נותרו בעינם. בשנתיים הבאות הותר לכ-4,000 יהודים לעלות ארצה, בשעה שהיו שם כ-3 מיליון ועשרות אלפים מהם רצו
לבוא לכאן.
"אני יהודי וכיהודי אני סבור שמדינת ישראל היא מולדתי"
לפני מלחמת ששת הימים, רוב מאבקיהם של יהודי ברית המועצות על זכותם לעלות לישראל – לא התפרסמו. רק בודדים מהם זכו לכותרות גדולות ורבים קיוו כי הם יסדקו את האטימות הסובייטית. אחד מהם היה מאבקו של הצעיר יאשה קזאקוב, יליד 1947, שבפברואר 1967 התפרץ לשגרירות ישראל במוסקבה ודרש כי יסייעו לו לעלות ארצה. אנשי השגרירות היססו תחילה אולם לבסוף הם נתנו לו היתר כניסה לארץ. ההיתר לא שכנע את הרוסים שלא אפשרו לו לצאת מארצם, בטענה שאין לו קרובים בישראל. יאשה קזאקוב לא הרפה: הוא הודיע כי הוא מוותר על אזרחותו הסובייטית והיה, כנראה, האזרח הראשון שתבע לבטל את אזרחותו בזמן שעדיין שהה בטריטוריה של ברית המועצות. זאת ועוד, במכתב שהצליח להעביר לוועדה לזכויות האדם של
האו"ם הכריז:
192
192
