Page 195 - הבנין שבו נולדה המדינה

אני יהודי. נולדתי יהודי, ואני רוצה לחיות את חיי כיהודי. עם כל רגשי הכבוד שלי לעם הרוסי איני רואה את עמי נחות באופן כלשהו לגבי העם הרוסי. מאחר שבברית המועצות אין כל תנאים לקיומו של עם יהודי אני מבקש לצאת משם. אני יהודי וכיהודי אני סבור שמדינת ישראל היא מולדתי, מולדת עמי, והמקום היחיד על פני כדור הארץ שבו קיימת מדינה יהודית עצמאית [...] ואני ככל יהודי בעל זכות מלאה לחיות
באותה מדינה.
מכתבו של קזאקוב פורסם ב"וושינגטון פוסט" בדצמבר 1968. הפרסום עורר הדים בין-לאומיים רחבים ופגע בתדמיתם של השלטונות הסובייטיים. אחרי כמה חודשים ניתן לקזאקוב היתר היציאה.
קזאקוב לא הסתפק בהיתר ודרש כי כל בני משפחתו יורשו לצאת. הוא הפעיל על השלטונות הסובייטיים לחצים נוספים ואחד משיאיהם היה שביתת רעב מול בניין האו"ם בניו יורק, שמשכה את זרקורי התקשורת. השביתה נתמכה על ידי השגרירות הישראלית באו"ם ועל ידי ארגונים יהודיים אמריקניים, ציוניים ולא-ציוניים. אחרי תשעה ימים מסר שגריר ישראל באו"ם לקזאקוב כי קיבל הבטחה מהסובייטים שיותר לכל משפחתו לעלות לישראל – והיא אכן הגיעה לארץ בפברואר 1971. בהיותו בישראל החליף יאשה קזאקוב את שני שמותיו לשמות עבריים – יעקב קדמי. בשנות השמונים הוא הצטרף ל"נתיב" וב-1992 מונה לראש היחידה. הצעיר שלחם לבדו בסובייטים הפך
בול "שלח את עמי" בעברית, ערבית, רוסית ואנגלית, שנות השבעים
לאחד מראשי החץ של מדינת ישראל במאבק למען יהודי ברית המועצות.
"יוזמה תיירותית" של איש אחד
סוכנות התיירות הסובייטית "אינטוריסט" אפשרה מ-1964 לקבוצות תיירים לבקר בברית המועצות. אריה קרול, חבר קיבוץ סעד, שב-1965 השתתף באחת הקבוצות, החליט שיש לנצל את אפשרות הביקור במדינה הסובייטית לליבוי הניצוץ היהודי-ציוני של היהודים שמעבר למסך הברזל. התוכנית שיזם פעלה 25 שנים ושלחה לכל רחבי ברית המועצות אלפי
"תיירים" כדי שייפגשו עם פעילים יהודים.
הקבוצה הראשונה הורכבה מחמישה חברים בולטים מהקיבוץ הדתי, שאריה הכירם היטב וסמך עליהם. אלה יצאו לשליחותם ב-4 בספטמבר 1966, ערב חגי תשרי. חברי הקבוצה שהיו כולם חובשי כיפות סרוגות, קיבלו לקראת הנסיעה היתר מיוחד מהרב חיים דרוקמן לחלל שבת במקרה שישהו במרחק גדול מדי מבתי הכנסת, ובמידה שיוכרחו לשלם במזומן או יאלצו לחתום בשבת. כל החמישה – שבעת מסעם ה"תיירותי" התפצלו לערים שונות בברית המועצות – חזרו ודיווחו על מגעים מרגשים עם מאות יהודים. בעקבות הדיווח החיובי החליט קרול להפוך את יוזמתו למשימה לאומית. הוא יצר קשר עם אריה פינקוס – שמשנת 1965 עמד בראש הסוכנות היהודית – וזה הסכים שהסוכנות תממן את
התיירים הראשונים.
בעקבות מלחמת ששת הימים ניתקה ברית המועצות את קשריה הדיפלומטיים עם ישראל ולא הותר לתיירים בעלי דרכון ישראלי להיכנס למדינה זו. קרול החליט לבנות מערכת תיירותית שתורכב מיהודי העולם – ובהם ישראלים בעלי דרכונים זרים שהסתירו את זהותם הישראלית, שהגיעו לכתובות שמסר להם ומילאו את המשימות שהטיל עליהם. באפריל 1968 קרא ראש "נתיב" שאול אביגור לאריה קרול והודיע לו: "החלטנו לאמץ את תוכניתך. מעתה ואילך נסייע לך להפעיל אותה". באותו קיץ הוא הפך לאיש "נתיב" – קרי, עובד משרד ראש הממשלה – ויוזמתו זכתה
193