Page 20 - הבנין שבו נולדה המדינה

ירושלים, העיר הגדולה בארץ ישראל ומקום מושבם של רוב יהודי הארץ, נותרה כאילו בצד. הדבר בא על תיקונו לאחר מלחמת העולם הראשונה. המנהיג הציוני העולה ד"ר חיים ויצמן הגיע ב-1918 והקים בירושלים את "ועד הצירים" – הנציגות הציונית שנועדה לתאם עם השלטון האנגלי את התפתחותו של הבית הלאומי היהודי. באביב 1920 נעשה צעד חשוב קדימה. נערכו בחירות כלליות לאספת הנבחרים – גוף ייצוגי של היישוב היהודי כולו ("כנסת ישראל"), וזה בחר מתוכו את הוועד הלאומי – מעין "ממשלה" של היישוב, המוכרת על ידי השלטון הבריטי. בשנים הבאות הפך ועד הצירים להנהלה הציונית, וזו היוותה את נציגתה בארץ של ההסתדרות הציונית. ב-1928 העניקה ממשלת המנדט הכרה ל"כנסת ישראל" כמסגרת הרשמית של יהודי הארץ. אל שני אלה יש להוסיף שני גופים בעלי חשיבות שאף להם היו מטרות ציוניות-לאומיות: קרן קימת לישראל שנוסדה ב-1901 ופעלה לרכישת אדמות הארץ ולהעברתן לידיים יהודיות וקרן היסוד, שנוסדה ב-1920 כדי לשמש מכשיר כספי עיקרי להקמת היישוב היהודי.
הנה כי כן, ארבעה מוסדות בעלי מכנה משותף אחד ודרכי פעולה שונות, שעם הזמן קיבלו את השם "המוסדות הלאומיים". ב-1929 החליפה הסוכנות היהודית לארץ ישראל שזה מקרוב קמה את ההנהלה הציונית ולא עברו שנים אחדות והיא הייתה לבכירה שבארבעת הגופים. לימים היו שכינו ָה – "הממשלה שבדרך".
עוד לפני שכוננה הסוכנות היהודית הגיעו ראשי המוסדות למסקנה שעליהם לאחד כוחות ולהקים לעצמם את "בית הממשל העצמי" של יהודי ארץ ישראל. עד אז היו המוסדות פזורים בשורה ארוכה של דירות ומשרדים ברחבי ירושלים, וגם מחוצה לה. יישוב השואף להקים מדינה, מן הראוי שיהיה לו סמל שלטוני בצורת בניין מתאים המרשים
את רואיו והבאים בשעריו.
בליבה של ירושלים הוקמה מאז 1922 שכונת הגנים היהודית רחביה, שעד מהרה הפכה לפנינה אורבנית – בבתיה המטופחים, ברחובותיה הישרים, בעצים בחצרות הבתים. סביבתה השרתה אווירה שקטה ונעימה. גרו בה טובי העיר: סופרים, אומנים, אישי ציבור, עורכי דין ובעלי מקצועות חופשיים. הקמתו של בניין מרכזי להנהגה היהודית, בין
השכונה לבין מרכז העיר ירושלים שהלך והתעצב באותן שנים, נראתה כמהלך ראוי שיש לקדמו.
נמצאה חלקת הקרקע המתאימה, שאותה רכשה חברת "הכשרת היישוב" בראשותו של ד"ר ארתור רופין מהכנסייה היוונית-אורתודוקסית. תחילה תוכנן שבמקום זה תוקם הגימנסיה העברית של ירושלים, אולם מוריה ומנהליה סברו כי המקום אינו מתאים למוסד חינוכי, בהיותו סמוך מדי לכביש ראשי – רחוב המלך ג'ורג' – מרחובותיה הראשיים של ירושלים. כיוון שכך, נמצא לגימנסיה מקום אחר בשכונת רחביה, וייעוד הקרקע שונה – להקמת בית
המוסדות הלאומיים.
תהליך הקמת הבית לא היה קצר. הוא נמשך שמונה שנים – מ-1928 עד 1936. ראשיתו בתחרות אדריכלים שנערכה במחצית הראשונה של 1928 ועוררה עניין רב. כשלושים אדריכלים יהודים, ובהם מן הידועים בארץ באותה תקופה, הגישו את הצעותיהם. שמות כמו ברוואלד, קאופמן, קראקואר, ילין והקר נראו מועמדים בטוחים לזכייה. ועדת שופטים, בהשתתפות אדריכלים ונציגי המוסדות הלאומיים ובראשות פרופ' יוזף פרנק, אדריכל נודע מווינה, בחנה את ההצעות. הוועדה הפתיעה רבים כאשר בחרה בהצעתו של אדריכל כמעט לא ידוע מחיפה בשם אויגן רטנר, מרצה בטכניון הצעיר, שנפתח רק שלוש שנים לפני כן. רטנר קיבל גם פרס כספי בגובה 75 לא"י – סכוםהשקולל-75אלףשקליםבימינו.בפרסיםהשניעדהחמישיזכולאופולדקראקאֶור(70לא"י),
ברוך קוצ'ינסקי (65 לא"י), ריכרד קאופמן (60 לא"י) ווילהלם הקר (34 לא"י).
18
18