Page 22 - הבנין שבו נולדה המדינה
P. 22
הוציאו מהבניין כמה טונות של ציוד ומסמכים, ערכו חיפוש יסודי בארכיון הציוני ואף ממנו נטלו מסמכים רבים. כשהוחזר הבית לבעליו נדרשו כמה שבועות כדי לנקותו, לתקנו ולהחזירו לפעילות מלאה. תפיסת הבית, מרכזו של היישוב היהודי, נחשבה בעיני בני הדור לפגיעה חמורה באוטונומיה היהודית ולנקודת שפל ביחסי היישוב עם
הבריטים.
ג. הדרמה הגדולה ביותר והטרגית ביותר שבית המוסדות הלאומיים היה מעורב בה התחוללה ביום חמישי, 11 במרץ 1948, בעיצומה של מלחמת העצמאות. מכונית הקונסוליה האמריקנית שהייתה נכנסת ויוצאת בשערי מתחם המוסדות המאובטח, הגיעה למקום בשעת בוקר והורשתה להיכנס. הנהג, ערבי נוצרי בשם אנטון דאוד, החנה אותה מול הכניסה הראשית והסתלק. נוטר יהודי שמיקומה של המכונית לא נראה בעיניו הזיזה כמה מטרים ממקומה, אל סמוך לאגף קרן היסוד. או-אז נשמע פיצוץ עז, שהביא לקריסת אגף קרן היסוד ולנזקים גם בשאר האגפים. הפיגוע גרם למותם של 12 מעובדי הבית וכמה עוברי אורח שהזדמנו אליו באותו בוקר ולפציעתם
של כמאה.
בשעות הבאות, בעוד פעולות החילוץ וההצלה נערכות ברחבי הבית הענקי, אפשר היה לראות מחזות קשים. הרוגים הוצאו מתוך ההריסות ובהם לייב יפה, מנהל קרן היסוד, מראשוני התנועה הציונית ומי שהיה ציר בקונגרס הציוני הראשון; פצועים חולצו, נחבשו והועברו לבתי חולים. חיים הרצוג, קצין הביטחון של הבית ומי שיהיה בשנים הבאות אלוף בצה"ל, שגריר באו"ם ונשיא המדינה, מצא את אשתו הצעירה אורה פצועה קשה באחד המסדרונות ונשא אותה אל אמבולנס שהמתין מחוץ לבניין. ולטר איתן, לימים שגריר ישראל בצרפת ומנכ"ל משרד החוץ, נפצע קל וגרשון אבנר, לימים מזכיר הממשלה שנפצע קשה יותר, הופיעו בצהרי אותו יום, חבושים, במסיבת העיתונאים
היומית לכתבי החוץ – בבניין שפוצץ.
חקירת כניסתו של הנהג הערבי של הקונסוליה האמריקנית לחצר המוסדות גילתה שורה של כשלים בקשרים שניהל עימו הש"י (שירות הידיעות של ה"הגנה"). הוא נחשב לסוכן של הש"י אך למעשה היה סוכן כפול ונאמנותו הראשונה הייתה לצד הערבי. בעקבות האסון ננקטו צעדים לאבטחת הבניין, אולם הדבר נעשה כמובן מאוחר מדי.
דרמה, ובעצם שורה של דרמות משמחות בהרבה, התרחשו בבית המוסדות הלאומיים בתחילת 1949. בבניין זה התכנסה האספה המכוננת שנבחרה בבחירות הכלליות הראשונות שהתקיימו בישראל בת הפחות משנה. האספה המכוננת הכריזה על עצמה ככנסת הראשונה, המוסד המחוקק של המדינה, ובחרה בד"ר ויצמן לנשיא המדינה. שני האירועים שנערכו בתוך יומיים, עוררו התרגשות עצומה במדינת ישראל הצעירה. כל העיניים היו נשואות באותו הזמן
לבית המוסדות הלאומיים.
עם הקמת המדינה ירדה במידה רבה חשיבותו של הבית, שכן חלק גדול מסמכויות הסוכנות היהודית וכל סמכויות הוועד הלאומי הועברו לממשלת ישראל. ולמרות זאת נותרו בידי הסוכנות היהודית תחומי העלייה, הקליטה, ההתיישבות ועוד. החלטות חשובות שנגעו לחיים בארץ וגם לחייהם של יהודים ברחבי העולם התקבלו באגפים השונים של הבניין. קרן קימת וקרן היסוד המשיכו כל אחת בדרכה, לסייע למדינת ישראל, ופעלו בעשרות מדינות בעולם – בחיזוק הקשר עם ישראל, באיסוף כספים למען המדינה וביצירת תנאים לעבודה חינוכית-תרבותית בקרב
הקהילות היהודיות.
תפקיד ראשון במעלה מילאו הסוכנות היהודית וההסתדרות הציונית העולמית במאבק הממושך למען יהדות ברית המועצות, שעשרות שנים הייתה כלואה למעשה ומדוכאת. הקריאה "שלח את עמי!" יצאה שוב ושוב מבניין המוסדות הלאומיים בירושלים. שנים על שנים נראה היה שהמאמצים אינם מניבים תוצאות, שכן שלטונות ברית
20
20
