Page 21 - הבנין שבו נולדה המדינה

על הצעתו של רטנר לפיה נבנה בית המוסדות הלאומיים נכתב הרבה בספר זה. כאן ראוי לציין כי רטנר עיצב את הבית בהתאם לקווי הסגנון הבין-לאומי, ונמנע מ"קישוטים" שהיו אופייניים לבתים רבים בעת ההיא. הבית היה נמוך יחסית, בן שתי קומות, והדבר נתפס לא אחת לגנותו, כיוון שאינו בולט דיו בין בתי המידות שירושלים כה מבורכת בהם. עם הזמן, אף שנוספה לבית קומה שלישית הוא נותר בצורתו הצנועה אך המכובדת. לא אחת קשה להאמין
שהוא נבנה לפני כמעט תשעים שנה. לימים סיפר יהושע בן-אריה, פרופסור ורקטור האוניברסיטה העברית כי הכיר את רטנר בשנות החמישים, כאשר תכנן את בניין המחלקות לגיאוגרפיה וגיאולוגיה בקמפוס האוניברסיטה בגבעת רם. בן-אריה שנקבע לעוזרו בעת עבודות התכנון, שמע ממנו את "האני מאמין" שלו באשר לבית המוסדות. לדעתו הבית נועד, בראש ובראשונה, לשרת בעיקר את האנשים שישתמשו בו. אין הוא צריך לשמש מקום לאדריכלים לבטא את יומרותיהם ושיגיונותיהם.
הבניין נבנה בשלבים, בהתאם ליכולת הכספיות של הגופים שהשתכנו בתוכו. ראשון נבנה אגף קרן קימת, מימין (מנקודת המבט של העומד ברחוב המלך ג'ורג'). אחריו נבנה אגף קרן היסוד משמאל. רק בשלב שלישי הוקם אגף הסוכנות היהודית – במרכז. המיקום העיד על חשיבותה של הסוכנות היהודית בקרב המוסדות הלאומיים.
באותם ימים דובר על הקמת מבנה מיוחד, בעורף הבניין, למענו של הוועד הלאומי אולם בסופו של דבר לא הוקם אגף זה והוועד הלאומי היה לדייר משנה באגף קרן היסוד. לאחר קום המדינה נבנה במקום שיועד לוועד הלאומי מבנה מיוחד עבור משרד ראש הממשלה. במקום פעלו לשכותיהם של ראשי הממשלה דוד בן-גוריון ומשה שרת בשנים 1950–1962, עד שמשרד ראש הממשלה עבר לגבעת רם, ואפשר לראות בכך המשכיות: לפני קום המדינה, במשך כ-15 שנה, פעלו הן דוד בן-גוריון הן משה שרתוק (שרת) בבית המוסדות הלאומיים במסגרת תפקידיהם כיו"ר וכראש המחלקה המדינית של הסוכנות היהודית, בהתאמה. שרת חזר לבית ל"סיבוב שלישי" בתחילת שנות
השישים, לאחר שנבחר לתפקיד יו"ר הנהלת הסוכנות היהודית, תפקיד שכיהן בו עד מותו ב-1965.
מאז אמצע שנות השלושים (וגם קודם לכן במידה חלקית) היה בית המוסדות הלאומיים הלב והמוח של הריבונות היהודית הנבנית והולכת בארץ ישראל. כל ההחלטות החשובות עד קום המדינה – והרבה החלטות נוספות בשנים שלאחר מכן – נתקבלו בין כתליו. בלשכת היו"ר דוד בן-גוריון, במחלקות העלייה, ההתיישבות, הכספים, במשרדי הוועד הלאומי, באגפי קרן קימת וקרן היסוד, בכולם נערכו דיונים ונתקבלו החלטות היסטוריות שחוללו את המהפכה
שבסופו של דבר הביאה להקמת מדינת ישראל.
הבית ידע דרמות לא מעטות והן מתוארות בספר בהרחבה. להלן יוזכרו שלוש מהן (וישנן עוד). א. הצום הקולקטיבי של חלק גדול מהנהגת היישוב באביב 1946, כאות של סולידריות עם יותר מאלף מעפילים – שרידי השואה שתפסו הבריטים לפני שעלו על ספינה בנמל לה-ספציה בצפון איטליה – והכריזו על שביתת רעב ממושכת. מנהיגי היישוב הצטרפו אליהם ובעוד המעפילים שבתו רעב 84 שעות, מנהיגי היישוב שבתו 101 שעות – עד שהבריטים העמידו לרשות המעפילים רישיונות כניסה לארץ ישראל. בעת הצום המנהיגים לא רק שבתו רעב בבניין. הם אף התגוררו בו, וזו הייתה הפעם היחידה, עד כמה שידוע, שהבית שימש אכסניה.
ב. ב"שבת השחורה", 29 ביוני 1946, "נכבש" בית המוסדות הלאומיים על ידי הצבא והמשטרה הבריטיים והוחזק על ידם במשך עשרה ימים. היה זה חלק מניסיונם של הבריטים לשבור את הנהגת היישוב ואת ה"הגנה", שלפי תפיסתם הופעלה ממשרדי הסוכנות בבניין. הבריטים גרמו לבית נזקים קשים, פירקו ציפויי קירות ורהיטים בחפשם אחר נשק מוסתר ומסמכים שיוכיחו לדעתם על הקשר ההדוק של הסוכנות היהודית ל"הגנה". הם גם
19