Page 206 - הבנין שבו נולדה המדינה

הוועד הסובייטי האנטי-ציוני
בשנים 1981–1982, שנות שלטונו האחרונות של נשיא ברית המועצות ליאוניד ברז'נייב, חלה תפנית לרעה במדיניות ההגירה הסובייטית. באותן שנים צומצם מאוד מספר היתרי היציאה מברית המועצות וללא כל קשר גדל עוד יותר שיעור הנושרים. בשנים 1983–1984, בתקופת השלטון הקצרה של יורי אנדרופוב ושל קונסטנטין צ'רננקו, מחליפיו של ברז'נייב, ובשנים 1985–1986, שנות שלטונו הראשונות של מיכאיל גורבצ'וב, חל צמצום נוסף בממדי ההגירה מברית המועצות. התוצאה הייתה שבכל שנות השמונים הגיעו לישראל פחות מ-10,000 עולים. השיא השלילי היה בשנת 1986 שבה ניתנו ליהודים מברית המועצות בסך הכול 904 היתרי יציאה – ולישראל הגיעו רק 201 עולים. זאת ועוד: בשנות השמונים העצימו השלטונות הסובייטיים את פעילותם האנטי-ציונית והגבירו את תעמולתם נגד מדינת ישראל. ב-1983 הם הקימו את "הוועד היהודי האנטי-ציוני של הציבוריות הסובייטית", שהורכב מיהודים נאמני המשטר הקומוניסטי והעמידו בראשו את הגנרל היהודי דוד דרגונסקי, שבמשך שנים הגן על הפעילויות האנטי-יהודיות הסובייטיות. לצד דרגונסקי הוצבו הסופר היהודי יורי קולסניקוב ומרק קרפוטקין, סגן מנהל הוצאת הספרים הגדולה "נובוסטי", איגור בילייב, שחיבר ספרים אנטי-ציוניים רבים, ואחרים. אחד האישים שצורפו לוועד בהוראת השלטונות היה רבה הראשי של מוסקבה, הרב אדולף שייביץ. כן צורפו אליו עשרות יהודים ש"ייצגו" קהילות
יהודיות שונות מכל רחבי ברית המועצות.
"הוועד הסובייטי האנטי-ציוני" עסק בהפצת תעמולה אנטי-ציונית ארסית והתאמץ להילחם בהגירה היהודית מברית המועצות. הוא התמיד להשוות בין הציונות לבין הנאציזם ובין ישראל לגרמניה הנאצית. תועמלניו שידרו שידורי הסתה ברדיו מוסקבה והפיצו במאות אלפי עותקים מאמרים ארסיים, חוברות וספרים ספוגי רעל. הם כרתו בריתות ושיתפו פעולה עם חוגים אנטי-ציוניים יהודיים ולא-יהודיים, בתוך ברית המועצות ומחוץ לה, ובהם חוגי חסידות
סאטמר, נטורי קרתא והתנועה נגד הגזענות בארצות הברית – ששיתפה פעולה עם ארגונים אסלמיים.
תקופות שלטונו השנייה של מיכאיל גורבצ'וב
חוקרים של יהדות ברית המועצות מבחינים בין שתי תקופות ביחסו של מיכאיל גורבצ'וב ליהודים. התקופה הראשונה, בשנים 1985–1986 והתקופה השנייה בשנים 1987–1991. התקופה השנייה מתחילה – לכאורה – בפברואר 1986, אז הכריז גורבצ'וב על מדיניות חדשה של ברית המועצות שתתבסס על שני מושגים: "גלסנוסט", כלומר פתיחות, ו"פרסטרויקה" שפירושה בנייה מחדש של הכלכלה. אולם בין ההכרזה לבין התממשותה ויותר מכך, בין ההכרזה לבין יישום השלכותיה בהקשר היהודי, עברה יותר משנה. ב-1986 עדיין היו 23 "אסירי ציון" בבתי הכלא הסובייטיים ובגולאגים, אולם עד סתיו 1987 כל האסירים, עד האחרון שבהם, שוחררו מכלאם. זאת ועוד: בקיץ ובסתיו של 1987 החלו הרוסים להנפיק אלפי רישיונות עלייה לישראל, כולל ליהודים שהיו סמלי המאבק לחירות יהודית ובהם יולי
אדלשטיין, יוסף ביגון, ויקטור בריילובסקי ואחרים.
יואל-יולי אדלשטיין, יליד צ'רנוביץ (1958), שאף אחרי לימודיו התיכוניים להתקבל לבית ספר לשפות – אך נדחה בשל יהדותו. לכן החליט ללמוד במכללה להכשרת מורים ובד בבד החל ללמוד וללמד עברית. ב-1979 ביקש היתר יציאה לישראל – אך סורב. הוא עבר למוסקבה, הצטרף לחוג מורי העברית והפך לחלק מרכזי בקבוצת הצעירים
הציונים הפעילים.
אנשי הקג"ב עקבו אחריו והטרידוהו לא פעם. ב-1984 השתילו בביתו סמים ועצרוהו בהאשמת הוראת עברית ובשל החזקת סמים. במהלך מעצרו שבת רעב למשך 15 יום במחאה על החרמת זוג התפילין שהביא עימו בסתר. באותה העת גם רעייתו טניה שבתה רעב למשך ארבעים יום ואיבדה עשרים קילוגרמים ממשקל גופה. אדלשטיין הועמד למשפט ונידון לשלוש שנות מאסר במחנה כפייה סובייטי. במהלך מאסרו התנהל מאבק בין-לאומי לשחרורו ונערכו הפגנות תמיכה בו בישראל ובארצות הברית. בסופו של דבר הוא שוחרר מהכלא כמה חודשים לפני תום שלוש השנים
204
204