Page 23 - הבנין שבו נולדה המדינה
P. 23

הכיכר שלפני בית המוסדות מילאה תפקיד מרכזי באירועים חגיגיים, בהפגנות ולהבדיל בהלוויות. כאן: טקס הבאת ביכורים, שנות הארבעים. ראוי לשים לב לציטוט של ביאליק "בלי קרקע אין ממשות לתחיתנו״
המועצות המשיכו לנעול את השערים ולא אפשרו פעילות יהודית וציונית. התפרקותה של ברית המועצות בתחילת שנות התשעים הביאה לגל עלייה עצום שישראל לא ידעה כמותו מאז שנותיה הראשונות. לאנשי העלייה והקליטה של הסוכנות היהודית הייתה שוב תעסוקה מלאה.
פעילות רבה רחשה לא רק במשרדים ובאולמות של בית המוסדות, אלא גם בכיכר הגדולה שבחזיתו. הכיכר נועדה מראש לכנס המונים לאירועי הזדהות ושמחה ולהבדיל – הלוויות של אישים מרכזיים. מאז שנות השלושים, וביתר שאת בשנות הארבעים, שימשה הרחבה מקום כינוס לאלפים ואף לרבבות (שגדשו גם את הרחובות הסמוכים). כך היה בעת שהסתיימה מלחמת העולם השנייה, במאי 1945, ולאחר שנתיים וחצי, עם היוודע הבשורה על החלטת האו"ם מכ"ט בנובמבר 1947 על אימוץ תוכנית החלוקה שסללה את הדרך להקמת מדינת ישראל. אף שירושלים לא הייתה לפי תוכנית זו בתחום המדינה היהודית, אלא נועדה להיכלל באזור בין-לאומי בחסות האו"ם, התקבצו רבבות מבני ירושלים ברחבה, ברחובות הסמוכים ועל גבי גגות של בתים הצופים אל הרחבה וחגגו ללא הפסק במשך
עשרים שעות, עד שעות הערב של יום 30 בנובמבר.
21






























































































   21   22   23   24   25