Page 213 - הבנין שבו נולדה המדינה
P. 213
ד״ר חיים ארלוזורוב
לבטי הקמת הבית
עוד לפני שנשלמה בנייתו של הבית הוא עלה מדי פעם לדיון. כך היה בתחילת 1933, כאשר מימין כבר ניצב בית קרן קימת ומשמאל בית קרן היסוד. האמצע, המרכז, עדיין היה ריק וציפה להקמת בית הסוכנות היהודית. בישיבת הנהלת הסוכנות ב-26 בפברואר 1933 נמסר כי המהנדסים הקר וילין מציעים לבנות את
בית הסוכנות בתנאים טובים במיוחד.
לפני שהחלו חברי ההנהלה להביע את דעתם הצטרף לדיון ראש המחלקה המדינית, ד"ר חיים ארלוזורוב. ד"ר ברקסון הביע ספקות. לדעתו, לא ברור אם שלושה מוסדות יוכלו לפעול כהלכה בבניין גדול אחד. יש להביא בחשבון גם את המצב הכלכלי הקשה וכדאי לשקול היטב אם לגשת לבנייה בשעה זו.
ד"ר ארלוזורוב סבר אחרת. לדעתו, ריבוי המוסדות בבית אחד הוא לטובה דווקא. הוא יחשוף כפילויות בעבודותיהן של מחלקות הסוכנות היהודית והוועד הלאומי, ויסייע לחסוך. מדבריו עלה כי בשנה הקודמת נתקבלה החלטה שנגעה למצב העבודה בירושלים, וכדבריו: "החלטה להשאיר את הבנייה של הבית ברזרבה
[בהמתנה] לזמן חוסר עבודה, אין לה משקל". ד"ר ארלוזורוב הציע לרכז נתונים על עלות שכר הדירה של משרדי הסוכנות ברחבי ירושלים ומולם להציב את עלות הבנייה. הוא הביע את ביטחונו כי מבחינה כלכלית ראוי לגשת לבניית האגף של הסוכנות היהודית.
תודה משולשת מכפר סבא
משרדי הסוכנות ברחביה, כמו משרדיהן של שלוש השותפות האחרות בבניין, המו תמיד ממשלחות ומיחידים שבאו להתייעץ, להתאונן ולעיתים גם להודות. אתר עלייה לרגל. דברי תודה היו בפיהם של שלושת "אסירי כפר סבא", שהגיעו היישר מבית הכלא בירושלים (ה"קישלה") למשרדי הסוכנות היהודית. התאריך: 22 באוגוסט 1934. ֿהשלושה נדונו יותר משלושה חודשים לפני כן למאסר של שישה חודשים ב"עוון" השתתפות בהפגנות למען עבודה עברית בכפר סבא. היו אלה פנחס קוזלובסקי, לימים ספיר, מי שיהיה אחד משרי האוצר הנודעים של ישראל; ראובן שרייבמן, בעתיד שרי, מזכיר מועצת פועלי ירושלים ונציב שירות המדינה; ויוסף בנקובר, חבר קיבוץ רמת
הכובש ומפעיליה המרכזיים של תנועת העבודה.
בכלא קיבלו השלושה יחס מועדף, קרוב לוודאי שבשל פנייה מיוחדת של יו"ר הוועד הלאומי יצחק בן-צבי, שהסדיר עבורםיציאהיומיתל"עבודתחוץ"בארמוןהנציבהעליוןשזהלאמכברהוקם,שם ִהשקואתהעצים;ועודיותרמכך בשל שיחה שקיים דוד בן-גוריון עם הנציב העליון סר ארתור ווקופ בעת שהגיע לבקרו. בן-גוריון הסביר לנציב מי הם השלושה המשקים את גינתו ומה חטאו, ואמר כי הוא תומך בהם ולא מן הנמנע שהיה מגיע בעצמו לידי הפגנה
ומעצר כמותם.
השלושה שוחררו לאחר מאה ימים (במקום 180). הם נסעו מייד לבית המוסדות הלאומיים ונפגשו עם בן-גוריון, משה שרתוק, אליעזר קפלן ויצחק בן-צבי. רק אחר כך נסעו לתל-אביב ומשם לבתיהם בכפר סבא.
211
