Page 231 - הבנין שבו נולדה המדינה
P. 231

בשנים הבאות היה דקל אחראי לשילוב תעשייה ותיירות ביישובים החקלאיים ברחבי הארץ והוא נחשב לאבי ה"צימרים". ב-1981 הוא נתמנה למנכ״ל המחלקה להתיישבות של הסוכנות היהודית. שמונה שנים מילא תפקיד זה. אלה היו שנים קשות מבחינה כלכלית ומדינית ועל המנכ״ל הנמרץ היה לכבות הרבה שרפות. בה בעת הוא דאג כל העת להכניס שיפורים וחידושים לחקלאות, ולשלב בה ענפים וגידולים חדשים. ממשרדו בבית המוסדות בירושלים הוא היה יוצא כמה פעמים בשבוע ליישובים קרובים ורחוקים והחקלאים ידעו כי משרדו פתוח בפני כל אחד מהם.
שתי דוגמאות ״מתוקות״ לחידושים של תקופת מנכ"לותו: הדוגמה הראשונה עוסקת ביין. יהודה דקל ידע כי ענף היין בארץ לא התקדם דיו בעשרות השנים הקודמות. הוא דאג להביא לארץ זני גפן חדשים, ולמרות התנגדויות מצד מגדלים וגם מצד משרד החקלאות ניטעו בארץ - במיוחד בגליל וברמת הגולן - שטחים גדולים של גפנים מהזנים קברנה סוביניון, שרדונה ואחרים ובתוך שנים אחדות הם שיפרו מאוד את איכות היין הישראלי. דקל גם דחף להעלאת רמתם של יקבי חברת "כרמל מזרחי", והם עברו מערכת של שיפוצים ושיפורים. המחלקה להתיישבות בראשותו אף נכנסה כשותפה ל"כרמל מזרחי". נוסף על כך הוא הקים את היקב הראשון ברמת הגולן.
הדוגמה השנייה קשורה לתמרים. בספר זיכרונותיו ״טיפה משלי״ (2008) כתב: ״הרחבת ענף התמרים היה אחד היעדים בתחום פיתוח החקלאות שמימשתי במסגרת תפקידי כמנכ״ל, נושא שהתחלתי בו עוד בהיותו מנהל חבל ירושלים. עד שנות השמונים היה ענף התמרים מצומצם ומוגבל ליישובים ספורים בערבה, בבקעת הירדן,
בעמק בית שאן ובעמק הירדן״.
או-אז התברר ליהודה שממשלת ארצות הברית צירפה את ענף התמרים לרשימת הענפים שהממשל האמריקני מוכן להציעם למדינות אחרות במסגרת סיוע החוץ. בעיקר היה מדובר בשני זנים, שמוצאם ממרוקו: מג'הול ודקלת- נור. מחלקת ההתיישבות פנתה לאמריקנים ומדי שנה הגיעו ארצה אלפי חוטרים של שני זנים אלה, בעיקר מג'הול. בדיעבד היה זה מהלך מנצח וספק אם רבים יודעים שהדקלאים הישראלים מספקים כיום שלושה רבעים מתצרוכת
העולם של זן מג'הול, שפירותיו גדולים, מתוקים ועסיסיים.
יהודה דקל סיים את תפקידו כמנכ"ל המחלקה להתיישבות ב-1989. הוא עבר למועצה לשימור אתרים ונמנה עם מייסדיה וראשיה. אף שם לא נפרד מהמחלקה להתיישבות של הסוכנות היהודית וגייס אותה לשימור אתרי המורשת הישראלית. בין שאר פעולותיו: הקמת מוזיאון מכון איילון ברחובות; הבאת הספינה "גלינה" לעתלית והקמת מוזיאון
הרעות במצודת כ"ח בגליל, שבקרב על כיבושה בתש"ח נפלו רבים מחבריו.
מפעל חלוצי בניצנה
מי אמר שהחלוציות עברה מן העולם בשנות החמישים או השישים? מתברר כי גם בשנים מאוחרות יותר אפשר למוצאה וראויה הדוגמה של ניצנה להיכלל בין המעשים הטובים שנהגו והוצאו אל הפועל בידי שתיים ממחלקות הסוכנות היהודית בשנות השמונים. כתב על כך זאב זיוון בספרו ״ניצנה של לובה אליאב״ (2014):
אורי גורדון, ראש מחלקת עליית הנוער ואלי עמיר, מנהלה הכללי, ביקשו התחלה חדשה. ראוי לזכור שבשנות השמונים, כשבנמלי הים והאוויר של מדינת ישראל לא נראה ולו עולה חדש אחד לרפואה, הסוכנות היהודית, שכוחה היה בהתמודדות עם גלי עלייה, ביקשה לעצמה מעשה חדש. התחלה חדשה לה מוקצים כל המשאבים של שתי מחלקות – המחלקה להתיישבות חקלאית על ניסיונה הרב בהקמת יישובים חדשים והמחלקה לעליית נוער, שהייתה אז עדיין תנועה חינוכית של למעלה מ-18 אלף חניכים.
כך בא לעולם כפר הנוער ניצנה, שלהקמתו ולעמידה בראשו נרתם הארי שבחבורה – אריה ממש: אריה לובה אליאב. עשרות שנים, מאז שנות הארבעים, היה לובה, כפי שכונה על ידי הכול, מנוע רב-עוצמה בתחומי ההעפלה, העלייה, הקליטה וההתיישבות ובה בעת גם דמות פוליטית מרכזית. בשנות השמונים כבר נחשב, במידה רבה, ל״מי שהיה״.
229






















































































   229   230   231   232   233