Page 256 - הבנין שבו נולדה המדינה

והוא התקשה להאמין שח'ליף היהודים אוכל ושותה כאחד האדם. נעם לו לדבר עם דינה, שעלתה מכורדיסטן העיראקית, אהב לשמוע את מבטאה. את מיכל, סקרנית שכמותה, סקרן בייחוד משה דיין, שאלה איך הוא נראה "בחיים". שאלה גם איך נראה חדרו של בן-גוריון, איך הוא מקבל החלטות, איך הוא מדבר עם זה או עם זה, ובמקום לענות לה חייך מין חיוך מסתורי, כמי שנועד עם בן-גוריון יום יום ושותף לסודותיו הכמוסים ולא יסגירם לאיש, גם לא לאהובתו. ענה בקמצנות, והיא לא חדלה מניסיונותיה להתיר את לשונו, אך נכשלה פעם אחר פעם.
* **
... בכל פעם שנורי בא ללשכת ראש הממשלה בשליחות הדואר נעמד מול הדלת בדריכות חגיגית. את הדואר הניח על שולחה של המזכירה, ואחר כך נכנס דרך הדלת הפנימית לחדרו של המזכיר נבון ומסר לידיו את מברקי הצופן שהגיעו ממשרד החוץ. המזכיר הציץ בדפים התכולים הדקים, קרא את כותרותיהם והניח
אותם בצד. כמה רצה להציץ אז לחדרו של בן-גוריון, לראות את שולחן העבודה שעליו נחתמים מסמכים היסטוריים, את הכורסה שהוא נח בה מן הנטל המוטל על כתפיו, את התמונות התלויות על הקירות וטעמו מתגלה בהן, רצה להכיר את החדר ששם הוא מפענח את צפונות העתיד וקובע מה טוב לעם ישראל. במשרדו של נבון ראה לעיתים את אחד "הגדוילים", שרי ממשלה ומנהיגי מפלגה, ופעמים אחדות ראה שם גם את בן-גוריון בכבודו ועצמו. שלא כדרכם של הבכירים לא נהג ללחוץ על הכפתור שעל שולחנו כדי לזמן אליו את המזכירה, אלא היה קם ויוצא אליה, אם כדי להיחלץ מבדידותו של מי שמוטל עליו להכריע בעניינים הרי גורל ואם כדי לחלץ את עצמותיו אחרי ישיבה ממושכת. ייתכן גם שרצה לזון את עיניו במזכירה היפהפייה והשערה זו שבתה את דמיונו של נורי יותר מכל האחרות. פעמים אחדות ראה את הזקן עומד ליד שולחנו של נבון ומחליף עימו דברים כסבא חביב ומסביר פנים, והוא שונה אז לגמרי מהנואם המסעיר והזועף בכנסת. את מכתביו, שנמסרו לידיו של נורי, כתב בעט נובע, ואת קסתות הדיו ששימשו אותו הביאו לו טדי ואחרים מאמריקה. סיפרו עליו כי אינו איש של שיחות חולין וכי כל כולו שקוע בבעיות שברומו של עולם, ונורי, בכל פעם שראה אותו הסמיק ונרעש. התקשה להתיק את עיניו מהמנהיג נמוך הקומה, שלנאומיו האזין בבית פרומין ואת מאמריו קרא ב"דבר". גם את מכתביו קרא, לא רק את המודפסים אלא גם את אלה שנכתבו בכתב ידו על נייר מכתבים ממוספר שדפיו נתלשו מבלוק עבה, שנורי עצמו קנה לו אותו מניסן הבוכרי, בעל הגלנטריה ברחביה. מתחת לדפים הקפיד להניח נייר קופי ולהשאיר לעצמו העתקים. המסות הארוכות שכתב לשנתון הממשלה עסקו בעולם ומלואו ונראה שטרח בהן כמו שטרח בספריו ובמאמריו. השד יודע מעין מצא פנאי לכל זה, שכן בכל יום גם צעד שעה ומצא זמן גם לשלאף שטונדה בלשונם, ולא ויתר על שום ארוחה במועדה. בפגישותיו עם אישים ומדינאים כתב פרוטוקול תמציתי, מפעם לפעם היה מעיף מבט באורחו ושב לכתוב. לעיתים קלטו אוזניו של נורי באקראי משפט או שניים משיחותיו עם נבון, ובכל מיני אמתלות התעכב כדי לשמוע עוד. לולא דרש קצין הביטחון שישמור את כל הסודות שהוא שומע כאן, היה מספר למיכל לפחות קמצוץ ומשוויץ בו לפניה.
254
254