Page 255 - הבנין שבו נולדה המדינה
P. 255
בן-גוריון בחאקי, כפי שראה אותו "נער האופניים" אלי עמיר, צועד בראש ממשלתו מבניין המוסדות הלאומיים לבית הנשיא הסמוך
שוב את השמות שעל הדלתות והרגיש כי שפר עליו חלקו. בקיבוץ שם היה אחד העושים במלאכה, וכאן הוא במרכז ההכרעות. אמנם רק שליח על אופניים, בורג קטן, אבל מה יעשו בלעדיו – מי יביא להם ספרים, חוברות, חבילות, מכתבים ומברקים מהארץ ומעבר לים, כיצד יתעדכן ראש הממשלה בלי כל הדיווחים שהוא מביא לו פעמיים ביום? ומי ישלח את מכתביו, הכתובים בכתב יד על דפי בלוק ממוספרים שתחתם נייר קופי? הרגיש
ִקרבה אל שתי מגישות התה, שרה ודינה; רק כשהן נעדרות, כולם מרגישים בחסרונן. בימים הראשונים במשרד היה נרגש כל כך עד שהתקשה לישון בלילות, התהפך על יצועו וחיכה בקוצר רוח לבוקר המחרת. לא ויתר על חלוקת העיתונים, כי לא רצה לאבד את הרגעים היקרים שהבטיחו לו עם מיכל, גם לא ידע מה ילד יום. שאל את עליזה מהמזנון אם מותר לו לעבוד בעבודה נוספת, והיא ענתה כי לפי התקשי"ר, תקנון שירות המדינה, הוא רשאי לעשות זאת ובלבד שלא על חשבון שעות העבודה במשרד, ואפילו השיגה לו אישור רשמי מהנציבות. באחת הפעמים שדינה מהמזנון נטלה לעצמה הפוגה קלה מחלוקת התה ישב איתה במזנון ושאל אותה מה בן-גוריון שותה ואוכל אצלה. ענתה: כריך גבינה, תה וקפה סאדה בלי סוכר,
253
