Page 283 - הבנין שבו נולדה המדינה

הארכיון הוקם רשמית ב-1919, אולם כבר ב-1909 נערך דיון בוועד הפועל הציוני על הקמת ארכיון וב-1915-1914 הוחל באיסוף שיטתי של חומרים והוקמו ארכיונים מקומיים. גם הלשכה הראשית של ההסתדרות הציונית שנדדה בתקופת מלחמת העולם הראשונה לקופנהאגן, החלה לעסוק בכך והעבירה ללשכות המשנה מסרים המלמדים על הכוונה להקים ארכיון מרכזי. היוזמה להקמת ארכיון מרכזי לתנועה נולדה אצל תיאודור זלוציסטי, פעיל ציוני נלהב, ומי שיישם את הרעיון היה ד"ר ארתור הנטקה, באותה עת יו"ר הפדרציה הציונית בגרמניה. הלה פנה במאי 1919
לד"ר הרליץ כי יקבל על עצמו את תפקיד מנהל הארכיון.
הארכיון החל לפעול בחדר צנוע שהוקצה לו בקומה השלישית בבניין ששימש את המשרדים של הארגונים הציוניים. בשנת 1924 עברו כל הארגונים הציוניים לבניין מרווח יותר, שנמסר לתנועה הציונית בגרמניה על פי צוואתו של הרופא הכירורג היהודי פרידריך קברסקי. הארכיון קיבל הפעם מרחב גדול יותר שיתאים לצרכיו אבל עמוק במרתף הבניין. בשנה זו ביקר במקום ד"ר הינדוס, ציוני נלהב מניו יורק, ובחזרתו פרסם בעיתון יידי את חוויותיו מהביקור
בבניין ובארכיון. בנוגע לארכיון הוא ציין:
הארכיון פועל בבניין הזה בקומת המרתף. לשם יורדים במדרגות תלולות, המרתף מואר במנורות אחדות, ההרגשה היא שאתה נכנס לקטקומבות [...] במקום יש אלפי עיתונים ציוניים בשפות שונות. מאמרים על הציונות וכל מיני ברושורים וכו'. הכול מסודר לפי סיסטמה [...] ביקשתי את ד"ר הרליץ להראות לי החתימות של הנשיאים הקודמים שלנו והוא מצא את מבוקשי מייד. והנה מול עיניי ראיתי את המכתבים
והחתימות של הרצל, אוסישקין ועוד אחרים. הייתה לי תחושה של אושר (תרגום סוזן ברנס).
בתקופת פעילותו של הארכיון בברלין (1919–1933) היו בו שלושה מדורים: ספרייה, עיתונות ציונית וחומרי המוסדות. תחילה היו אלה החומרים של המשרדים בווינה, בקלן ובברלין ולימים צורפו גם חומרים מהלשכה הראשית בלונדון. חלוקה זו התמידה במשך שני העשורים הראשונים, ושימשה היטב את המוסדות הציוניים לצורכי תעמולה. הרליץ הומרץ על ידי ד"ר ליאו לאוטרבך (אז ראש מחלקת הארגון של ההסתדרות הציונית, שישב מאז 1921 בלונדון), ופעל לאתר ולאסוף את העיתונים הציוניים שפרחו באותה עת בתפוצות בשלל שפות. פעילות זו העשירה את מדור העיתונות והוא מהווה עד היום מקור חשוב וייחודי לחקר הפעילות הציונית בעולם כולו. הפעילות האינטנסיבית במדור זה חייבה סיוע ואכן, ב-1925 הצטרף לארכיון העובד המדעי השני, הספרן פאול גרץ. באחריותו היו הספרייה
הציונית ומדור העיתונות. בשנה זו גם הופק לראשונה קטלוג העיתונים היהודיים.
מברלין לירושלים
כבר במחצית שנות העשרים של המאה ה-20 עלו מחשבות בדבר המקום הנכון לארכיון. ד"ר לאוטרבך סבר שמקום הארכיון צריך להיות סמוך ללשכה הראשית בלונדון שעשתה בו שימוש רב באותם ימים. הרליץ העדיף דווקא לעבור לירושלים וביטויים מעשיים לשאיפותיו מצאנו ב"ארכיון של הארכיון". אפשר שהמיקום במרתף הכביד על הרליץ, ולפחות פעמיים – בשנים 1924 ו-1928 – ניסה להעביר את הארכיון לירושלים. הוא תר אחר חללים מתאימים בבית
הספרים הלאומי בירושלים וכן חיפש דירה לעצמו, אך מהלכים אלה לא צלחו לדאבונו.
בדצמבר 1931, בשל חוסר היציבות בגרמניה, פנה הרליץ אל לאוטרבך והזהיר מפני עליית הקומוניסטים או הנאצים של היטלר לשלטון: "איני צריך להסביר את ההשלכות של מהלך שכזה. אנחנו סבורים שאם התרחיש הזה יתגשם או אז הפעילות הציונית אינה אפשרית כאן עוד". מפאת הזהירות הנדרשת נהג הרליץ להשתמש בשפת סתרים ובריאיון
שנתן במלאות לו שמונים לעיתונאי אברהם אלחנני, סיפר כי במגעיו בעניין זה השתמש במילות קוד: "האקלים בארצנו אינו יפה לסחורה בה אני מטפל. אולי ראוי להעבירה לארץ חמה יותר" ("דבר", 11 במרץ 1965).
281