Page 284 - הבנין שבו נולדה המדינה
P. 284
אולם הקריאה של הארכיון, 1947
חודשים אחדים אחר כך התקבלה החלטה להעביר את הארכיון לירושלים. באביב 1933, כבר לאחר עליית הנאצים לשלטון, פנה הרליץ לשלטונות בבקשה רשמית לעשות זאת. לימים סיפר בזיכרונותיו כי בתגובה הופיע בארכיון קצין גסטאפו והתעניין בתכולתו. משהבחין בשלל השפות ביקש את הרליץ למלא במקומו את הדוח וחתם. ימים אחדים אחר כך התקבל האישור המיוחל, ובספטמבר 1933 נארז הארכיון ב-154 ארגזים גדולים ויצא לדרכו. בינתיים הוכשר
המרתף של בניין קרן היסוד בירושלים לקבל את הארכיון ושם, בסתיו 1934, הוא נפתח שוב לקהל.
הפתיחה המחודשת בירושלים העלתה שורה של שאלות ורעיונות בדבר מטרות הארכיון וחזונו העתידי. ועדת מומחים שהורכבה מנציגי האוניברסיטה העברית, נציגי ההסתדרות הציונית ומומחים לתחום הארכיונאות ובהם ד"ר אלכס ביין, הוקמה כדי לדון בדרכים להמשיך ולקיים את הארכיון הציוני. את המלצותיה היא הגישה למחלקה הארגונית של ההסתדרות הציונית העולמית. ד"ר ביין, שהתבקש לחוות דעה על אודות מצב הארכיונים בארץ ישראל, הגיש בתחילת 1935 דוח מפורט שכלל מחד גיסא ביקורת ומאידך גיסא המלצה להקמת ארכיון לתולדות ההתיישבות הציונית בארץ ישראל. בפברואר 1936 המציא ד"ר הרליץ (בשיתוף ד"ר ביין) מסמך המלצה מגובה בהצעה תקציבית להרחבת פעילותו של הארכיון הציוני. אגב, במסמך זה שכותרתו הייתה "ארכיון ההסתדרות הציונית והיישוב בארץ
ישראל" מופיע לראשונה בכתב ידו של הרליץ השם "ארכיון ציוני מרכזי".
282
282
