Page 52 - הבנין שבו נולדה המדינה
P. 52
בתכנון שכונת רחביה בחר קאופמן שני אתרים למיקום מבני ציבור. האחד היה בקצה ציר הגינה שקישר את רחוב רמב"ן, הרחוב הרחב של השכונה, עם רחוב שמואל הנגיד, לימים רחוב קרן קימת. בקצה אחר של השכונה, בצד הצפון-מזרחי, בסוף הרחוב, בפינת רחוב המלך ג'ורג' החמישי, הוא ייעד מגרש גדול עבור בית ספר, לימים הגימנסיה העברית. הנהלת הגימנסיה הסתייגה ממיקומו של בית הספר ברחוב ראשי בקצה השכונה ואילו הנהגת המוסדות הלאומיים העדיפה את המגרש הזה דווקא לצורכי הקמת ביתה. כך הפך המגרש שבקצה ציר הגינה למקום המיועד לגימנסיה העברית, והמגרש השני יועד למוסדות הלאומיים. קאופמן תכנן את שכונות הגנים בירושלים עבור מבני
מגורים נמוכים, כאשר מבני הציבור הגבוהים והמסיביים יותר מודגשים ומוצבים בקצוות.
בתחרות אדריכלית זכה פריץ קורנברג לתכנן ולבנות את הבניין הראשון של בית הספר.4 בניגוד לכוונת קאופמן המבנה לא הוצב מול ציר הגינה אלא בהסטה למערב. גם בשכונות אחרות תכנן קאופמן מוסד ציבורי בקצה ציר הגינה. למשל בבית הכרם, שם נבנה הסמינר למורים על שם דוד ילין. בהצעתו של קאופמן היו בקצה המזרחי מסות גדולות של בנייה מסיבית הנראות כפרסה הפונה לחצר פנימית, ומולה מוצב מבנה גדול נוסף. פתח המכלול היה
אמור לפנות לרחוב קרן קימת – הצעה שלא בוצעה.
הכרזת התחרות על תכנון בית המוסדות הלאומיים בשנת 1927 וקיומה שנה לאחר מכן, ב-1928, הייתה אירוע בעל חשיבות לאומית ואדריכלית רבה. ההחלטה לקיים תחרות יצרה הזדמנות לאדריכלים מנוסים וגם לאדריכלים שלא התנסו עד אז בבנייה של מבנה משרדים בקנה מידה גדול. עוד אפשרה התחרות פריצת דרך לאדריכלים צעירים. מרשימת האדריכלים שהשתתפו בתחרות אפשר לראות שמרבית האדריכלים החשובים שהיו פעילים בארץ השתתפו
בה. רבים מהם זכו במהלך השנים לבנות בניינים איכותיים בארץ ישראל.
בחבר השופטים היו האדריכלים מיעוט. חבריו האחרים היו נציגי קק"ל, קרן היסוד וההנהלה הציונית. לראש צוות השופטים נבחר אדריכל יהודי וינאי, פרופ' יוזף פרנק ולצידו שפט האדריכל הירושלמי שעלה מבריטניה, בנימין חייקין (באנגלית הוא כונה צ'ייקין). נציגי המוסדות היו מנחם אוסישקין, ז' פרידלנדר, ארתור הנטקה, אליעזר ריגר, ושני נציגי קרן היסוד ששמם לא צוין.5 הוגשו יותר משלושים הצעות, שרובן נשמרו בארכיון הציוני המרכזי. שני אדריכלים הגישו כל אחד שתי הצעות ואדריכל אחד – שלוש הצעות, כך שמספר התוכניות שנשמרו גדול ממספר האדריכלים. גם כיום אי אפשר לקבוע את מספרם המדויק של המגישים ולא מוכרת גם רשימה מלאה של שמות השופטים.6
בין המשתפים היו פרופ' אלכסנדר ברוואלד, ריכרד קאופמן, לוטה כהן – שעבדה לפני הכרזת התחרות עם ריכרד קאופמן, לאופולד קראקאור, פריץ קורנברג, זולטן הרמט מירושלים; ישראל דיקר, יוסף ברלין, זאב ברלין וריכרד פסובסקי מתל-אביב; ומוש, אוראל וזוהר, צ'צ'קס, שמיביץ, סובלזון וברוואלד החיפאים. לפי סיפור שסופר לי, ואין לי כל דרך לאמת אותו, כאשר נבחרה התוכנית שנראתה לשופטים הראויה ביותר התעורר חשש שמא נעשתה על ידי אדריכל לא יהודי שעלה ארצה עם חברים יהודים מגרמניה ופתח משרד אדריכלות בארץ. כדי לוודא שהוא לא השתתף בתחרות נשלח אליו ידיד שיברר זאת. רק אחרי שהתחוור שהוא אינו אחד המגישים זוהו שמות מגישי הפרויקטים ופורסמו שמות הזוכים בפרסים. הוענקו חמישה פרסים וההבדל בין הסכום שהוענק למקום הראשון לבין הסכום שהוענק לשאר הזוכים היה קטן, כנראה כדי לפצות את האדריכלים שלא הוזמנו לתכנן את הבניין. בפרס הראשון זכה אויגן רטנר, בפרס השני לאופולד קראקאור, בפרס השלישי דב קוצ'ינסקי, בפרס הרביעי ריכרד קאופמן
ובפרס החמישי וילהלם הקר.
4 ראו אמנון רמון, "דוקטור מול דוקטור גר": שכונת רחביה בירושלים. ירושלים: יד יצחק בן צבי, 2006. להלן: רמון. 5 הנהלת "התכניון העברי" בחיפה התלוננה ב-13.4.1928 על כך שלא נכלל בחבר השופטים נציג הפקולטה לארכיטקטורה, והביעה את
תקוותה שעדיין ניתן לתקן את המעוות. 6 בארכיון הציוני המרכזי נשתמר אלבום ובו צילומים של פרויקטים שהשתתפו בתחרות. החומר המקורי לא נשמר ונראה כי גם האלבום
אינו כולל את כל ההצעות שהוגשו. אי הבהירות בדבר מספר המשתתפים ושמות השופטים נובעת מכך שלא כל החומר הקשור בתחרות נשמר.
50
50
