Page 96 - הבנין שבו נולדה המדינה
P. 96

ב-1971, עם כינונה מחדש של הסוכנות היהודית, קיבלה קרן היסוד ייצוג של 20% בגופי הממשל שלה, מה שהעניק למנהיגי הקהילות בעולם (למעט ארצות הברית) השפעה ניכרת על קביעת מדיניותה.
גופי הממשל הסטטוטורי וקובעי המדיניות של קרן היסוד הם מועצת הנגידים שלה, הדירקטוריון, הוועדה לכספים והוועדה למאזן. במועצת הנגידים 32 חברים – 16 מהם ממונים על ידי ההסתדרות הציונית העולמית ו-16 על ידי מגביות קרן היסוד. הדירקטוריון מורכב משמונה חברים – ארבעה מההסתדרות הציונית העולמית וארבעה ממגביות
קרן היסוד. המשרד הראשי של הקרן הוא בבית המוסדות הלאומיים בירושלים. הוא ממונה על יישום מדיניותה של קרן היסוד באמצעות סיוע, הנחיה ותיאום של פעולות גיוס הכספים ברחבי העולם. הוא מורכב מארבעה מרחבים אשר מפקחים על נציגיו, האמונים על גיוס כספים וקשרי תורמים, וכן ממחלקות המטפלות בתכנון, בניהול, בתיאום ובמתן שירותים למגביות השונות: שליטה פיננסית ואדמיניסטרציה, קשרי ציבור, תוכניות למשלחות ולמבקרים, סמינרים אזוריים ובין-לאומיים.
קרן היסוד אינה רואה באיסוף הכספים מטרה בפני עצמה, אלא דרך לחיזוק הקשרים והשותפות בין הקהילות היהודיות ברחבי העולם ומדינת ישראל. לשם כך שוקדת הקרן על ארגון מפעלי תרבות וחינוך בקהילות ועל עידוד מנהיגים צעירים לבקר בישראל ולקשור קשרים עם מנהיגיה ותושביה.
הוועד הלאומי
על הדייר האחרון של הבית – וגם הקטן בהשוואה למוסדות האחרים – יש לספר בלשון עבר. זהו הוועד הלאומי. בבית המוסדות הלאומיים לא היה לו אגף משלו, והוא היה מעין דייר משנה באגף קרן היסוד. הוועד הלאומי, או בשמו המלא הוועד הלאומי לכנסת ישראל, היה מעין ממשלת היישוב היהודי בתקופת המנדט, ואף הוכר ככזה על ידי ממשלת פלשתינה-א"י. הוא שאב את כוחו מאספת הנבחרים, שאפשר להשוותה במידת מה לכנסת של ימינו.
אספת הנבחרים הראשונה נבחרה ב-1920 בבחירות כלליות ביישוב היהודי הקטן, והיא ייצגה את כל החוגים והמפלגות של הימים ההם. האספה בחרה בגוף ביצועי – הוא הוועד הלאומי. אספת הנבחרים נהגה להתכנס לעיתים רחוקות והשפעתה לא הייתה רבה. במהלך תקופת המנדט נערכו רק ארבע מערכות בחירות לאספת הנבחרים, בשנים 1920, 1925, 1931 ו-1944. הוועד הלאומי שנבחר מחדש לאחר כל מערכת בחירות כיהן שנים ארוכות באופן
עצמאי למדי.
הוועד הלאומי נתקל כל שנותיו, ובמיוחד בשנות השלושים והארבעים, בשתי בעיות קשות: האחת – הוא היה "האח הקטן" והפחות משפיע של "המוסדות הלאומיים" היהודיים בארץ, ומולו ניצבה תחילה ההנהלה הציונית ומשנת 1929 הסוכנות היהודית; והאחרת – לא היו לו מקורות כספיים משלו, והוא נסמך על הקצבות שקיבל ממוסדות
התנועה הציונית וממגביות שערך מדי פעם.
חלוקת העבודה בינו לבין הסוכנות היהודית סימנה בצורה ברורה את הבכירות של הסוכנות, שכן זו עסקה וטיפלה בנושאים ה"כבדים" כגון חוץ, ביטחון, כלכלה, התיישבות ועלייה, ואילו על הוועד הלאומי הוטלו המשימות שנחשבו למשניות: חינוך, תרבות, בריאות, שירותי דת, משפטים, עזרה סוציאלית, טיפול בגופים המוניציפליים וספורט.
94
94






















































































   94   95   96   97   98