Page 74 - קרובים רחוקים
P. 74
נאלץ להיאבק על תנאי המחיה שלו ושל משפחתו‪ .‬הוא פנה פעמים אחדות למועצה וביקש לקבל מימון‬
‫להרחבת ביתו כך שיינתן מענה לבני ביתו‪ .‬בפגישה שקיים עם אנשי המועצה הבין בטעות שהובטחו לו‬
‫המשאבים‪ ,‬ושהתבקש להעביר הערכות כספיות‪ .‬למרות זו בקשתו נדחתה שוב ושוב‪ .‬בצר לו פנה באפריל‬

‫‪ 1908‬לנציג המועצה במכתב מלא כעס ועלבון‪:‬‬

‫משפחתי כוללת אותי‪ ,‬את אשתי‪ ,‬חמישה ילדים‪ ,‬אומנת ושני משרתים‪ ,‬ולכולם יש‬
‫לנו ארבעה חדרי שינה‪ ,‬כולל חדר שאנו קוראים לו חדר ילדים‪ ,‬בו מבלים הילדים‬
‫את מרבית זמנם‪ .‬אנו זקוקים דחוף‪ ,‬למרבה הצער‪ ,‬לשני חדרי שינה נוספים ו[חדר]‬
‫לימוד לכל הפחות‪ .‬כל שנה הילדים מתבגרים והם זקוקים ליותר אוויר ומרחב‪.‬‬
‫כפי שזה היום‪ ,‬שלושה ישנים בחדר אחד ואני חושש לבריאותם שעשויה להיפגע‬

‫בנסיבות אלו‪266.‬‬

‫כאשר גם פנייתו זו לא נענתה הציע ד"ר אנדרסון שביתו החדש ייבנה במקום בית האחיות המתוכנן‪,‬‬
‫ושביתו הנוכחי ישמש כבית האחיות; הכסף שנאסף מאירלנד לבית האחיות יתוסף לסכום שנחסך כתוצאה‬
‫מסגירתו הבלתי מתוכננת של בית החולים בחורף שעבר‪ .‬הסכומים האלה‪ ,‬בתוספת ‪ 300‬ליש"ט‪ ,‬יאפשרו‬
‫לבנות את הבית הדרוש למשפחתו‪ .‬בסיום דבריו הוסיף‪" :‬זה לא הוגן שכסף שניתן במיוחד למיסיון‬
‫הרפואי בצפת ייועד למטרות אחרות‪ ,‬במיוחד שזו נדרשת כל כך"‪ 267.‬בקיץ ‪ 1910‬אושרו לד"ר אנדרסון‬
‫‪ 400‬ליש"ט להרחבת ביתו‪ .‬שנתיים לאחר מכן‪ ,‬בקיץ ‪ ,1912‬הודיע למועצה שהרחבת הבית שיפוצו‬

‫ותיקונו נעשו לשביעות רצונו‪268.‬‬
‫הצלחתו של ד"ר אנדרסון נזקפת גם לזכות הצוות הרפואי המסור והנאמן‪ .‬צוות בית החולים כלל‬
‫עם הקמתו שלוש אחיות מוכשרות (שתיים אנגליות ‪ -‬גב' א"מ שו [‪ ]Shaw‬וגב' נ"מ אינגהם [‪]Ingham‬‬
‫‪ -‬ואחת יהודייה)‪ ,‬שני רוקחים‪ ,‬מנהל משק ועובדי משק (עובדות ניקיון‪ ,‬מבשלת‪ ,‬טבחית ושני עובדי‬
‫תחזוקה)‪ 269.‬עם התרחבות הפעילות הרפואית של המיסיון תוגבר הצוות המקצועי‪ ,‬ואל ד"ר אנדרסון‬
‫הצטרפו האחיות גב' הול (‪ )Hall‬וגב' דיי (‪ .)Day‬בשנים ‪ 1910-1905‬פעלו בצפת בסך הכול‪ ,‬לסירוגין‪12 ,‬‬
‫שליחים של האגודה הלונדונית‪ 270.‬בשנת ‪ 1910‬נבחר הכומר א"או לוקין‪-‬ויליאמס (‪)Lukyn-Williams‬‬

‫לעוזר מיסיונר‪ ,‬ובשנת ‪ 1911‬מונה ד"ר פ"ו מילין (‪ )Miline‬לעוזר רפואי‪271.‬‬
‫אין כל ספק שבמנהיגותם ובהובלתם של בן‪-‬ציון פרידמן כראש האגודה הלונדונית בצפת‪ ,‬ושל ד"ר‬
‫אנדרסון כאחראי לפעילות הרפואית‪ ,‬צמח המיסיון של האגודה הלונדונית‪ ,‬התפתח וביסס את מעמדו‬
‫בעיר‪ .‬מעבר ליחסי העבודה שררה בין שתי המשפחות ידידות‪ .‬לולא תמיכתו ועזרתו של פרידמן לד"ר‬
‫אנדרסון ולמשפחתו היה הלה מתקשה להמשיך ולפעול בצפת ולפתח את הפעילות הרפואית של המיסיון‪.‬‬

‫זאת במיוחד בהתחשב בתלאות ובקשיים האישיים שחוותה המשפחה בשנות פעילותו בעיר‪272.‬‬
‫באוגוסט ‪ 1914‬חזרו ד"ר אנדרסון ומשפחתו מחופשה בבריטניה‪ .‬הייתה זו תחילתה של מלחמת‬
‫העולם הראשונה‪ ,‬ובהוראת השלטון הטורקי גורשו מהארץ כל נתיני יריבותיה של טורקיה‪ .‬ד"ר אנדרסון‬
‫ומשפחתו עזבו את הארץ בתוך ‪ 24‬שעות מקבלת הודעת הגירוש‪ .‬עזיבתם המהירה הייתה לאור השמועות‬
‫שנפוצו ולפיהן אחד המיסיונרים שפעל בארץ הואשם בריגול‪ ,‬נידון למוות וניצל רק בזכות התערבותו של‬
‫הקונסול האמריקני‪ 273.‬בעצת ראשי האגודה עזבו גם שאר המיסיונרים את הארץ עם משפחותיהם‪ .‬בצפת‬

‫נשאר רק בן‪-‬ציון פרידמן‪ ,‬שהיה חסין מפני גירוש בזכות נתינותו‪274.‬‬

‫‪ 72‬רחוקים קרובים‬
   69   70   71   72   73   74   75   76   77   78   79