Page 111 - יום שישי הגדול
P. 111
ריטה פרסיץ :פגישה עם אמא
קולה של ריטה פרסיץ היה מוכר בארץ .מאז הקמת קול ירושלים ב 1936-היא הייתה
אחת הקרייניות הבולטות שלו
"הייתי קריינית ברדיו המנדטורי ,ולאחר מכן שידרתי ב'תלם שמיר בועז' ,תחנת השידור של ה'הגנה',
עד יומה האחרון .בשלוש וחצי קפצתי הביתה .גרתי אז אצל אמי -שושנה פרסיץ ,אישיות בולטת ביישוב
ומראשי מפלגת הציונים הכלליים ,משום שחיסלתי לפני כן את דירתי בירושלים .חיפשתי בגד מתאים
למאורע .פתחתי את הארון ונראה היה לי שאין בגד מתאים לחג כזה .אבל הזמן היה קצר מדי .הייתי
מוכרחה לבחור בגד כלשהו ,ובחרתי .לא חיכיתי לאמא ,שידעתי כי היא מוזמנת לטקס ,ויצאתי לדרכי.
"למפח נפשי ,מצאתי שהעמידו את המיקרופון שלי ,לשם השידור החי ,לא באולם ,אלא ליד...
השירותים .מהפינה הזאת לא יכולתי לראות דבר .לפני הייתה חומה של אנשים ...עמדתי שם ליד
השירותים ,ולא ידעתי מה לעשות .אני מחכה ומצפה לרגע הגדול ,בפעם הראשונה לפתוח את השידור של
קול ישראל ,ולתאר את המאורע -ואינני יכולה לעשות דבר...
התחלתי לאותת לכל העיתונאים שהיו בסביבה ,ובשפת אילמים עשיתי תנועות ,להראות להם שאינני
יכולה לתאר את הטקס שעוד מעט יתחיל .העיתונאי שמעון סאמט מ'הארץ' וחברים אחרים התחילו להביא
לי פתקים קטנים ולתת לי אפשרות לספר על מה שמתרחש .כך שידרתי.
"דקות אחדות לפני השעה ,4כשהאנשים נכנסו לאולם ,גיליתי פנים מוכרות :זו הייתה אמא שלי,
שושנה פרסיץ .היא קרצה אלי ואני אליה .זה היה נחמד מאוד .התחיל המעמד הנכבד".
יעקב אדלשטיין :בשבי ביריחו
יעקב אדלשטיין היה אחד מארבעת ניצולי כפר עציון .שמחת החג הייתה ממנו והלאה.
המדינה הנולדת רחוקה הייתה ממנו בקנה-מידה של שנות אור.
האם לא יהיה סופה כסופו של כפר עציון?
"באותו יום שישי ,ה 14-במאי ,מצאנו את עצמנו בתא בית הסוהר ביריחו ,מבודדים לגמרי ,מבלי
שידענו מה קרה ליתר האנשים בגוש ,שהיו בשלושת היישובים -משואות יצחק ,עין צורים ורבדים -
ומבלי שאנחנו נדע מה קורה בארץ אז.
"באותו יום בשעות אחר הצהריים באו אלינו קצינים של הלגיון העבר-ירדני ,ומדי שעה בשעה בישרו
לנו בשורות 'טובות' מאוד ,שהנה תל-אביב נפלה ,חיפה נכבשה ,טבריה נכבשה ,ולפי בשורותיהם התברר
לנו שגורל היישוב העברי בארץ כולו היה כגורל כפר עציון ,דהיינו ,שכולו הושמד .אמנם קשה היה
להאמין לדבריהם ,שתוך זמן קצר כל כך כבשו הערבים את כל הארץ וחיסלו את היישוב העברי ,אבל
לאחר מה שראינו בכפר עציון ,שהם מסוגלים להשמיד יישוב יהודי שלם ולא להשאיר בחיים אנשים,
חשבנו שייתכן שהדבר הזה קרה גם ביישובים אחרים.
"לא ענינו להם על ה'בשורות' שלהם ,כי היינו מאוד עייפים ,לאחר שעמדנו בשני ימי קרב ,וכמעט לא
עצמנו עין ולא אכלנו .חברי הפצוע גנח מכאבים.
"כך קיבלנו את הקמת המדינה"...
באותו יום ב109 -
קולה של ריטה פרסיץ היה מוכר בארץ .מאז הקמת קול ירושלים ב 1936-היא הייתה
אחת הקרייניות הבולטות שלו
"הייתי קריינית ברדיו המנדטורי ,ולאחר מכן שידרתי ב'תלם שמיר בועז' ,תחנת השידור של ה'הגנה',
עד יומה האחרון .בשלוש וחצי קפצתי הביתה .גרתי אז אצל אמי -שושנה פרסיץ ,אישיות בולטת ביישוב
ומראשי מפלגת הציונים הכלליים ,משום שחיסלתי לפני כן את דירתי בירושלים .חיפשתי בגד מתאים
למאורע .פתחתי את הארון ונראה היה לי שאין בגד מתאים לחג כזה .אבל הזמן היה קצר מדי .הייתי
מוכרחה לבחור בגד כלשהו ,ובחרתי .לא חיכיתי לאמא ,שידעתי כי היא מוזמנת לטקס ,ויצאתי לדרכי.
"למפח נפשי ,מצאתי שהעמידו את המיקרופון שלי ,לשם השידור החי ,לא באולם ,אלא ליד...
השירותים .מהפינה הזאת לא יכולתי לראות דבר .לפני הייתה חומה של אנשים ...עמדתי שם ליד
השירותים ,ולא ידעתי מה לעשות .אני מחכה ומצפה לרגע הגדול ,בפעם הראשונה לפתוח את השידור של
קול ישראל ,ולתאר את המאורע -ואינני יכולה לעשות דבר...
התחלתי לאותת לכל העיתונאים שהיו בסביבה ,ובשפת אילמים עשיתי תנועות ,להראות להם שאינני
יכולה לתאר את הטקס שעוד מעט יתחיל .העיתונאי שמעון סאמט מ'הארץ' וחברים אחרים התחילו להביא
לי פתקים קטנים ולתת לי אפשרות לספר על מה שמתרחש .כך שידרתי.
"דקות אחדות לפני השעה ,4כשהאנשים נכנסו לאולם ,גיליתי פנים מוכרות :זו הייתה אמא שלי,
שושנה פרסיץ .היא קרצה אלי ואני אליה .זה היה נחמד מאוד .התחיל המעמד הנכבד".
יעקב אדלשטיין :בשבי ביריחו
יעקב אדלשטיין היה אחד מארבעת ניצולי כפר עציון .שמחת החג הייתה ממנו והלאה.
המדינה הנולדת רחוקה הייתה ממנו בקנה-מידה של שנות אור.
האם לא יהיה סופה כסופו של כפר עציון?
"באותו יום שישי ,ה 14-במאי ,מצאנו את עצמנו בתא בית הסוהר ביריחו ,מבודדים לגמרי ,מבלי
שידענו מה קרה ליתר האנשים בגוש ,שהיו בשלושת היישובים -משואות יצחק ,עין צורים ורבדים -
ומבלי שאנחנו נדע מה קורה בארץ אז.
"באותו יום בשעות אחר הצהריים באו אלינו קצינים של הלגיון העבר-ירדני ,ומדי שעה בשעה בישרו
לנו בשורות 'טובות' מאוד ,שהנה תל-אביב נפלה ,חיפה נכבשה ,טבריה נכבשה ,ולפי בשורותיהם התברר
לנו שגורל היישוב העברי בארץ כולו היה כגורל כפר עציון ,דהיינו ,שכולו הושמד .אמנם קשה היה
להאמין לדבריהם ,שתוך זמן קצר כל כך כבשו הערבים את כל הארץ וחיסלו את היישוב העברי ,אבל
לאחר מה שראינו בכפר עציון ,שהם מסוגלים להשמיד יישוב יהודי שלם ולא להשאיר בחיים אנשים,
חשבנו שייתכן שהדבר הזה קרה גם ביישובים אחרים.
"לא ענינו להם על ה'בשורות' שלהם ,כי היינו מאוד עייפים ,לאחר שעמדנו בשני ימי קרב ,וכמעט לא
עצמנו עין ולא אכלנו .חברי הפצוע גנח מכאבים.
"כך קיבלנו את הקמת המדינה"...
באותו יום ב109 -
