Page 113 - יום שישי הגדול
P. 113
זאב כחל :שעות אחרונות בנהריים
ביום קום המדינה ,ה' באייר תש"ח ( ,)14.5.1948נפלה תחנת הכוח בנהריים ,שהופעלה
בכוח המים ,בידי הצבאות הירדני והעיראקי .המהנדס זאב כחל ,שהיה באותו ערב האחראי
להפעלת התחנה ,מספר בזיכרונותיו על הדרמה הגדולה ועל מאבקו של אדם אחד נגד כוחות
צבאיים עדיפים .הדברים מובאים תוך קיצורים מספרו "סכרים בפרץ"
הלילה אופף את המפעל ואת כל הסביבה .הצפייה לגרוע ביותר והמתיחות גוברות מרגע לרגע .נדמה
כאילו האויב שכח את קיומו של המפעל .מדוע אין הם באים לקחת אותנו? מהרהר אני מתוך איזה קוצר
רוח ומתוך רצון בלתי מובן שיבואו ,לבסוף ,וייקחו אותנו.
לפתע באים כמה אנשים לומר לי ,כי דופקים דפיקות חזקות בשערי המפעל וצועקים בערבית שנפתח
את השער.
" -עשן עולה מתחת לדלת" ,אומר לי מישהו .השעה :קרוב ל .22:30-הנה בא הרגע הקריטי .מה לעשות?
לפתוח או לא לפתוח?
מנהל בית המלאכה החשמלי אץ לתא הטלפון ,מבקש להתקשר עם רוטנברג [אברהם רוטנברג -מנכ"ל
חברת החשמל].
" -הערבים מתדפקים על שערי המפעל" ,הוא מוסר" .מה לעשות?"
" -אם הם אנשי השלטון ,יש לפתוח להם" ,באה התשובה.
" -אדון רוטנברג" ,אומר אני" ,הערבים מתדפקים על שערי המפעל ודורשים שנפתח .בחוץ יורים ללא
הפסקה .בשכונות -שוד .כבר זמן רב שאין לי כל ידיעה מ 30-האנשים שבשכונות .אינני יודע אם עודם
בחיים .אנו נמצאים פה מאחורי כתלים כבירים ודלתות ברזל כבדות .יש לנו מזון מרוכז לשלושה חודשים,
ונוכל להחזיק מעמד במצור .וחשובה מכל" ,אני מוסיף" ,היא העובדה שנהריים ממשיכה לפעול .היא,
ולא חיפה ,מספקת כעת חשמל לעמק הירדן .ברגע שנפתח -תיפסק מיד הספקת החשמל לעמק הירדן".
הנימוק האחרון מכריע את הכף בבת אחת.
מרגיש אני חרדה בקולו של איש שיחי.
" -התקשר מיד עם המטה ,אמור להם כי נהריים פועלת ,וכי היא זו המספקת חשמל לעמק הירדן .אמור
להם זאת!"
אני מבחין בקולו חרדה עמוקה לגורל עמק הירדן ,לגורל המערכה כולה.
רואה אני בעיני רוחי את התמונה .בכל משקי הגבול מתכוננים לקרב .מוציאים ארגזים ,תחמושת,
כדורים .המאפיות מכינות לחם לחיילים .בבתי החולים פועל הכל בכוח החשמל .המחרטות עובדות למען
המאמץ המלחמתי בכוח החשמל .מאור הגדרות במשקים מובטח להם על ידינו .ואני אבוא ואשקיע את כל
העמק בחושך ,בתוהו ובוהו? לא ,לא .דבר זה עלול לקבוע את גורלו של כל עמק הירדן .אילו היו באים
אלי ודורשים ממני למסור את התחנה ביום ,אולי הייתי נכנע ,אבל בלילה -לא!
מרגיש אני פתאום שיש טעם בהתנגדות .בי תלויים אולי חייהם של אלפי אנשים .עדיין רובץ עלי
תפקיד חשוב .אני תופש בידי את הטלפון ומתקשר עם המטה .כמעט שאיני מפקפק בכך שאקבל את
הפקודה שאני רוצה בה.
אחר השיחה הזאת חוזר אני לרוטנברג ,המחכה על הקו לתשובת המטה.
באותו יום ב111 -
ביום קום המדינה ,ה' באייר תש"ח ( ,)14.5.1948נפלה תחנת הכוח בנהריים ,שהופעלה
בכוח המים ,בידי הצבאות הירדני והעיראקי .המהנדס זאב כחל ,שהיה באותו ערב האחראי
להפעלת התחנה ,מספר בזיכרונותיו על הדרמה הגדולה ועל מאבקו של אדם אחד נגד כוחות
צבאיים עדיפים .הדברים מובאים תוך קיצורים מספרו "סכרים בפרץ"
הלילה אופף את המפעל ואת כל הסביבה .הצפייה לגרוע ביותר והמתיחות גוברות מרגע לרגע .נדמה
כאילו האויב שכח את קיומו של המפעל .מדוע אין הם באים לקחת אותנו? מהרהר אני מתוך איזה קוצר
רוח ומתוך רצון בלתי מובן שיבואו ,לבסוף ,וייקחו אותנו.
לפתע באים כמה אנשים לומר לי ,כי דופקים דפיקות חזקות בשערי המפעל וצועקים בערבית שנפתח
את השער.
" -עשן עולה מתחת לדלת" ,אומר לי מישהו .השעה :קרוב ל .22:30-הנה בא הרגע הקריטי .מה לעשות?
לפתוח או לא לפתוח?
מנהל בית המלאכה החשמלי אץ לתא הטלפון ,מבקש להתקשר עם רוטנברג [אברהם רוטנברג -מנכ"ל
חברת החשמל].
" -הערבים מתדפקים על שערי המפעל" ,הוא מוסר" .מה לעשות?"
" -אם הם אנשי השלטון ,יש לפתוח להם" ,באה התשובה.
" -אדון רוטנברג" ,אומר אני" ,הערבים מתדפקים על שערי המפעל ודורשים שנפתח .בחוץ יורים ללא
הפסקה .בשכונות -שוד .כבר זמן רב שאין לי כל ידיעה מ 30-האנשים שבשכונות .אינני יודע אם עודם
בחיים .אנו נמצאים פה מאחורי כתלים כבירים ודלתות ברזל כבדות .יש לנו מזון מרוכז לשלושה חודשים,
ונוכל להחזיק מעמד במצור .וחשובה מכל" ,אני מוסיף" ,היא העובדה שנהריים ממשיכה לפעול .היא,
ולא חיפה ,מספקת כעת חשמל לעמק הירדן .ברגע שנפתח -תיפסק מיד הספקת החשמל לעמק הירדן".
הנימוק האחרון מכריע את הכף בבת אחת.
מרגיש אני חרדה בקולו של איש שיחי.
" -התקשר מיד עם המטה ,אמור להם כי נהריים פועלת ,וכי היא זו המספקת חשמל לעמק הירדן .אמור
להם זאת!"
אני מבחין בקולו חרדה עמוקה לגורל עמק הירדן ,לגורל המערכה כולה.
רואה אני בעיני רוחי את התמונה .בכל משקי הגבול מתכוננים לקרב .מוציאים ארגזים ,תחמושת,
כדורים .המאפיות מכינות לחם לחיילים .בבתי החולים פועל הכל בכוח החשמל .המחרטות עובדות למען
המאמץ המלחמתי בכוח החשמל .מאור הגדרות במשקים מובטח להם על ידינו .ואני אבוא ואשקיע את כל
העמק בחושך ,בתוהו ובוהו? לא ,לא .דבר זה עלול לקבוע את גורלו של כל עמק הירדן .אילו היו באים
אלי ודורשים ממני למסור את התחנה ביום ,אולי הייתי נכנע ,אבל בלילה -לא!
מרגיש אני פתאום שיש טעם בהתנגדות .בי תלויים אולי חייהם של אלפי אנשים .עדיין רובץ עלי
תפקיד חשוב .אני תופש בידי את הטלפון ומתקשר עם המטה .כמעט שאיני מפקפק בכך שאקבל את
הפקודה שאני רוצה בה.
אחר השיחה הזאת חוזר אני לרוטנברג ,המחכה על הקו לתשובת המטה.
באותו יום ב111 -
