Page 143 - יום שישי הגדול
P. 143
‫כרוז בעברית קלוקלת שהטילו מטוסים מצריים על יישובים יהודיים בנגב‪,‬‬
‫מיד בראשיתה של הפלישה‬

‫שלושה מטוסי "ספיטפייר"‪ ,‬ועליהם סמלי חיל‪-‬האוויר המצרי המלכותי‪ ,‬הופיעו מצד הים מתוך‬
‫שמי הבוקר הבהירים‪ ,‬אך מערכת ההגנה האנטי‪-‬אווירית של ישראל‪ ,‬שכמעט לא הייתה קיימת‪ ,‬לא‬
‫הרגישה בהם‪ .‬המטוסים עשו דרכם אל יעד ברור‪ :‬תחנת‪-‬הכוח רדינג שעל שפת הים‪ ,‬שמאחוריה השתרע‬
‫שדה התעופה החולי של תל‪-‬אביב‪ .‬מגובה של ‪ 300‬מטר בלבד הטילו המצרים את פצצותיהם‪ ,‬שלא היו‬
‫אדירות ביותר‪ ,‬גרמו נזק למסלול ולמספר מטוסים‪ ,‬וחזרו לעבר הים‪ .‬אולם אחד ה"ספיטפיירים" נפגע‬
‫על ידי המקלע הבודד‪ ,‬שהוצב לצרכי הגנה נגד מטוסים על גג תחנת‪-‬הכוח‪ .‬טייסו נלקח בשבי לא הרחק‬

‫מתל‪-‬אביב‪.‬‬
‫זה היה האות‪ ,‬אשר לו ציפו האנשים ב"בית האדום"‪ .‬אך בטרם נמוג העשן מעל שדה התעופה‪ ,‬הגיעו‬
‫עוד ידיעות‪ .‬בנגב הותקפו כפר דרום וניר‪-‬עם מן האוויר‪ .‬כמה יישובים בגבולות עבר הירדן וסוריה‬
‫הופגזו‪ .‬היה קשה עדיין להבחין בתוכנית כלשהי בהתקפות אלה‪ ,‬או לערוך את הכוחות עריכה מכרעת‪.‬‬

‫אולם צלו של ספק‪ ,‬שהיה בליבם של אנשי המפקדה הראשית של ה"הגנה"‪ ,‬נגוז‪.‬‬

‫ההתקפה התחילה‪.‬‬

‫ג'ון ודוד קמחי‪ ,‬משני עברי הגבעה‪ ,‬הוצאת מערכות ‪ ,1973‬עמ' ‪151-149‬‬

‫אחרי ההכרזה ‪141‬‬
   138   139   140   141   142   143   144   145   146   147   148