Page 138 - יום שישי הגדול
P. 138
אינה בטוחה .היה ביכולת המשטרה והצבא להבטיח את דרכם לירושלים ,אילו רצו בכך .לבסוף אמרו ,כי
הנה באה גולדה מאירסון -ולא באה .הייתה זו הפעם היחידה בכל תקופת שירותו שהזמין את בא-כוח
היהודים ולא נענה .וכך יצא מירושלים בלי לקבל תשובת היהודים.
מה אפשר היה להציל ,אילו הושגה הפסקת האש בעיר? זאת קשה לראות מראש .אך אין ספק ,שאילו
נשתרר השקט בירושלים היה זה לטובת היהודים ולטובת הערבים גם יחד .להם ,ליוצאים ,הייתה זו שאלה
של כבוד ושל מצפון .עצבות אין סוף הייתה במחשבה ,כי יצאו ויניחו את העיר טרף לכוחות הלוחמים,
אשר ינהרו מכל עבר להשתלט על חלקיה.
אלו היו הרהוריו על ירושלים ,אף שלא ביטאן במלואם באותו שידור .הוא סיים באומרו" :אנו היוצאים,
צער רב נפל בנחלתנו בשנים האחרונות; צער על מה שאפשר היה לעשות ולא נעשה .צער על ידידות
ורצון טוב ,אשר נפגמו על ידי המאורעות שאירעו .אולם שמורים אתנו גם זיכרונות של אושר שהיה לנו
בארץ-ישראל .בלבנו תישאר לעולם תקווה שלא תפוג ,כי יוקמו מחדש שיתוף ,רצון טוב וידידות בינינו
לטובת כולנו בעתיד .שלום!"
האווירון נחת בחיפה ,ובשדה התעופה חיכו לו ראש העירייה היהודי וסגנו המוסלמי ,ועוד שני נציגים,
יהודי ונוצרי ,שהוזמנו על ידי מושל המחוז הבריטי של חיפה .בעצם הייתה זו פגישת הפרידה היחידה
שלו עם נציגים יהודיים וערביים .מכוניתו הביאו אותו עד מהרה אל מבואות העיר ,והנה היה ברחוב
המלכים .שוב נסע בשיירה כמו בצאתו מירושלים .הוא ופמלייתו בשורה של משוריינים .על גגות הבתים
ניצבו משמרות חיילים עם מקלעי "ברן" .חיילים מזוינים נראו בכל קרן רחוב .מתי מספר התבוננו בדממה
אל שיירת היוצאים .בפתח הכניסה לנמל עמדה שורה של טנקים מטיפוס "שרמן" ותותחיהם מוכנים היו
לפעולה .לא היה בהם צורך כאן ,כשם שלא היה בהם צורך בירושלים; שקט שרר בירושלים עם צאתם,
ושקט שרר כאן ,ונדמה ,כאילו התושבים לא שמו לב כלל לעובדת יציאתם.
מה שונה היה מחזה יציאתו של הנציב האחרון ממחזה כניסתו של הראשון לנציבים ,הרברט סמואל,
ועוד יותר ממחזה כניסתו של הגנרל אלנבי לירושלים; המונים הריעו לכבודו ,יהודים כערבים .ברגל נכנס
אלנבי לירושלים ,להראות הכנעתו לגבי עיר הנצח ,אבל הייתה גאווה בכניסתו ,שבאה לחדש את חוט
שלטונו של העולם הנוצרי שניתק ,עת ניצח צלאח א-דין את צבאות הצלבנים בקרני חיטין .מה רבות
התקוות ,שתלו בהם בימים ההם בבריטים ,ומה רבות האכזבות שהשאירו אחריהם!
סיר אלן קנינגהאם חייל היה כל ימיו ,ולא הסכין לגלות רגשותיו .בצעדים מאוששים ניגש אל משמר
הכבוד .פגש אותו הגנרל מקמילן ,שנשאר בארץ כמפקד כוחות הכיבוש .החיילים דיגלו נשקם ,ואף הוא
עמד דום ,בשעה שתזמורת "המשמר האירי" ניגנה "אל מלך נצור".
אחר כך סקר את המסדר ,שחייליו לבושים היו בגדי קרב -חיל הרגלים במדי חאקי והקומנדו של הצי
בלבושם המיוחד .עבר בין השורות ,הצדיע ,לחץ ידו של המפקד ,וירד לסירתו בהירת הצבעים של מפקד
הצי החונה בחיפה .ושוב הצדיע ,כאשר תותחים ירו לכבודו.
זאב שרף ,שלושה ימים ,הוצאת עם עובד ,1959 ,עמ' .209-205
136יום שישי הגדול
הנה באה גולדה מאירסון -ולא באה .הייתה זו הפעם היחידה בכל תקופת שירותו שהזמין את בא-כוח
היהודים ולא נענה .וכך יצא מירושלים בלי לקבל תשובת היהודים.
מה אפשר היה להציל ,אילו הושגה הפסקת האש בעיר? זאת קשה לראות מראש .אך אין ספק ,שאילו
נשתרר השקט בירושלים היה זה לטובת היהודים ולטובת הערבים גם יחד .להם ,ליוצאים ,הייתה זו שאלה
של כבוד ושל מצפון .עצבות אין סוף הייתה במחשבה ,כי יצאו ויניחו את העיר טרף לכוחות הלוחמים,
אשר ינהרו מכל עבר להשתלט על חלקיה.
אלו היו הרהוריו על ירושלים ,אף שלא ביטאן במלואם באותו שידור .הוא סיים באומרו" :אנו היוצאים,
צער רב נפל בנחלתנו בשנים האחרונות; צער על מה שאפשר היה לעשות ולא נעשה .צער על ידידות
ורצון טוב ,אשר נפגמו על ידי המאורעות שאירעו .אולם שמורים אתנו גם זיכרונות של אושר שהיה לנו
בארץ-ישראל .בלבנו תישאר לעולם תקווה שלא תפוג ,כי יוקמו מחדש שיתוף ,רצון טוב וידידות בינינו
לטובת כולנו בעתיד .שלום!"
האווירון נחת בחיפה ,ובשדה התעופה חיכו לו ראש העירייה היהודי וסגנו המוסלמי ,ועוד שני נציגים,
יהודי ונוצרי ,שהוזמנו על ידי מושל המחוז הבריטי של חיפה .בעצם הייתה זו פגישת הפרידה היחידה
שלו עם נציגים יהודיים וערביים .מכוניתו הביאו אותו עד מהרה אל מבואות העיר ,והנה היה ברחוב
המלכים .שוב נסע בשיירה כמו בצאתו מירושלים .הוא ופמלייתו בשורה של משוריינים .על גגות הבתים
ניצבו משמרות חיילים עם מקלעי "ברן" .חיילים מזוינים נראו בכל קרן רחוב .מתי מספר התבוננו בדממה
אל שיירת היוצאים .בפתח הכניסה לנמל עמדה שורה של טנקים מטיפוס "שרמן" ותותחיהם מוכנים היו
לפעולה .לא היה בהם צורך כאן ,כשם שלא היה בהם צורך בירושלים; שקט שרר בירושלים עם צאתם,
ושקט שרר כאן ,ונדמה ,כאילו התושבים לא שמו לב כלל לעובדת יציאתם.
מה שונה היה מחזה יציאתו של הנציב האחרון ממחזה כניסתו של הראשון לנציבים ,הרברט סמואל,
ועוד יותר ממחזה כניסתו של הגנרל אלנבי לירושלים; המונים הריעו לכבודו ,יהודים כערבים .ברגל נכנס
אלנבי לירושלים ,להראות הכנעתו לגבי עיר הנצח ,אבל הייתה גאווה בכניסתו ,שבאה לחדש את חוט
שלטונו של העולם הנוצרי שניתק ,עת ניצח צלאח א-דין את צבאות הצלבנים בקרני חיטין .מה רבות
התקוות ,שתלו בהם בימים ההם בבריטים ,ומה רבות האכזבות שהשאירו אחריהם!
סיר אלן קנינגהאם חייל היה כל ימיו ,ולא הסכין לגלות רגשותיו .בצעדים מאוששים ניגש אל משמר
הכבוד .פגש אותו הגנרל מקמילן ,שנשאר בארץ כמפקד כוחות הכיבוש .החיילים דיגלו נשקם ,ואף הוא
עמד דום ,בשעה שתזמורת "המשמר האירי" ניגנה "אל מלך נצור".
אחר כך סקר את המסדר ,שחייליו לבושים היו בגדי קרב -חיל הרגלים במדי חאקי והקומנדו של הצי
בלבושם המיוחד .עבר בין השורות ,הצדיע ,לחץ ידו של המפקד ,וירד לסירתו בהירת הצבעים של מפקד
הצי החונה בחיפה .ושוב הצדיע ,כאשר תותחים ירו לכבודו.
זאב שרף ,שלושה ימים ,הוצאת עם עובד ,1959 ,עמ' .209-205
136יום שישי הגדול
