Page 142 - יום שישי הגדול
P. 142
הפלישה מתחילה
ספרם של האחים ג'ון ודוד קמחי "משני עברי הגבעה" הוא אחד הספרים הידועים על
מלחמת העצמאות .הקטע הבא מתאר את השעות האחרונות לפני הפלישה הכל-ערבית ב15-
במאי 1948מהזווית היהודית
ג'ון ודוד קמחי
השחר הקדים להפציע מעל האזור המזרחי של הים התיכון .זמן מה אחרי השעה ארבע לפנות בוקר,
ה 15-במאי ,1948זרחה השמש לראשונה על מדינת ישראל החדשה .תל-אביב הייתה כשקועה בשינה
עמוקה לאחר ההילולות המייגעות של היום הקודם ,שנערכו לאחר הכרזת עצמאות ישראל .הייתה זו גם
השבת הראשונה של ישראל החדשה .אך במשך כל הלילה דלקו האורות מאחורי וילאות האיפול בבניין
הגמלוני הוורוד שעל שפת הים -שם ישבה המפקדה הראשית של ה"הגנה" ודנה עם ראש ממשלתה
הראשון של ישראל ,דוד בן-גוריון .היו שם ישראל גלילי ,סגנו בפועל של בן-גוריון ,וכן קצין המבצעים,
יגאל ידין.
ערפל המלחמה רבץ במלוא כובדו על כל הדיונים ב"בית האדום" .בן-גוריון ,גלילי וידין היו כמעט
בטוחים ,אם כי לא בוודאות גמורה ,שעם עלות השחר יפתחו צבאות ערב הסדירים במסע נגד ישראל.
עד הרגע האחרון היה בלבם שמץ ספק לגבי כוונות הערבים .על כל פנים ,לא נותר להם אלא להמתין
עד שייוודע הדבר לאשורו .שכן ,לטובת מעמדה של ישראל באומות המאוחדות היה הכרח ,שפעולת
המלחמה הגלויה הראשונה תבוא מצד מדינות ערב ,ולא מצד הישראלים .מכל מקום ,מבחינה צבאית לא
הייתה לבן-גוריון ולמפקדיו כל ברירה :כוחות האדם המעטים לערך ,הציוד המצומצם שברשותם ומצבם
האסטרטגי המיוחד חייבו אותם להמתין לצעדים הראשונים של צבאות ערב ,בטרם יערכו את צבא ישראל
לקרב.
תוך כדי ציפייה נזכרו בדיוני המטה ביומיים האחרונים .הם ידעו מה מצב העניינים לאמיתו ב ֶעברם-
הם של הגבעה ,אך הייתה להם דעה מוגזמת במקצת בנוגע לכוחם ולאמצעיהם של אויביהם .ידין הגיע
לכלל מסקנה ,כי לישראל אין סיכויים רבים לנצח ,אלא אם כן תגיע במהרה אספקה חדשה של נשק וציוד.
אם תגיע ,יהיה לישראל סיכוי סביר להחזיק מעמד בפני התקפה; הן בן-גוריון והן ידין היו משוכנעים ,כי
האניות שבים ומטוסי התובלה מסוג "דקוטה" ,המקרטעים ברוב סכנה בשדות התעופה של אירופה ,יעברו
ויפרצו על אף ההסגרים ,שהטילו ארצות ערב ,הבריטים והאומות המאוחדות .אך אף אחד ממנהיגי ישראל
שב"בית האדום" לא האמין אותו לילה ,כי ייתכן שישראל תנצח במלחמה שנכונה לה באמצעים שעמדו
אותה שעה לרשותה.
לדברי ידין ,אי-ודאות זו כמעט שלא הייתה מורגשת בקרב הכוחות המזוינים או האוכלוסייה האזרחית.
כתוצאה משורה של הצלחות ,שנפלו בחלקם בארבעים הימים מראשית אפריל ,הייתה רוח הציבור (מחוץ
לירושלים) איתנה ,והוא היה חדור רגש ביטחון עצמי עז ואפילו מופרז.
שעה קלה אחרי חצות הלילה הגיעה הידיעה המלהיבה מוושינגטון ,כי ארצות הברית הכירה במדינה
החדשה .היה בכך משום נחמה ופיצוי-מה על הידיעה המדכאה בדבר נפילת כפר עציון והיישובים
שבסביבה אחרי קרב של שלושה ימים עם הלגיון הערבי .ידין הסב את תשומת הלב למסקנותיה של פלישה
זו :יש לתכנן הגנה יעילה יותר על היישובים מפני התקפות תותחים .הדיונים נמשכו ללא החלטות .אור
השחר הפציע ,אך תגובת הערבים לא נודעה עדיין .בן-גוריון התכונן לשידור מיוחד לארצות הברית.
בתל-אביב הייתה השעה 5לפנות בוקר.
140יום שישי הגדול
ספרם של האחים ג'ון ודוד קמחי "משני עברי הגבעה" הוא אחד הספרים הידועים על
מלחמת העצמאות .הקטע הבא מתאר את השעות האחרונות לפני הפלישה הכל-ערבית ב15-
במאי 1948מהזווית היהודית
ג'ון ודוד קמחי
השחר הקדים להפציע מעל האזור המזרחי של הים התיכון .זמן מה אחרי השעה ארבע לפנות בוקר,
ה 15-במאי ,1948זרחה השמש לראשונה על מדינת ישראל החדשה .תל-אביב הייתה כשקועה בשינה
עמוקה לאחר ההילולות המייגעות של היום הקודם ,שנערכו לאחר הכרזת עצמאות ישראל .הייתה זו גם
השבת הראשונה של ישראל החדשה .אך במשך כל הלילה דלקו האורות מאחורי וילאות האיפול בבניין
הגמלוני הוורוד שעל שפת הים -שם ישבה המפקדה הראשית של ה"הגנה" ודנה עם ראש ממשלתה
הראשון של ישראל ,דוד בן-גוריון .היו שם ישראל גלילי ,סגנו בפועל של בן-גוריון ,וכן קצין המבצעים,
יגאל ידין.
ערפל המלחמה רבץ במלוא כובדו על כל הדיונים ב"בית האדום" .בן-גוריון ,גלילי וידין היו כמעט
בטוחים ,אם כי לא בוודאות גמורה ,שעם עלות השחר יפתחו צבאות ערב הסדירים במסע נגד ישראל.
עד הרגע האחרון היה בלבם שמץ ספק לגבי כוונות הערבים .על כל פנים ,לא נותר להם אלא להמתין
עד שייוודע הדבר לאשורו .שכן ,לטובת מעמדה של ישראל באומות המאוחדות היה הכרח ,שפעולת
המלחמה הגלויה הראשונה תבוא מצד מדינות ערב ,ולא מצד הישראלים .מכל מקום ,מבחינה צבאית לא
הייתה לבן-גוריון ולמפקדיו כל ברירה :כוחות האדם המעטים לערך ,הציוד המצומצם שברשותם ומצבם
האסטרטגי המיוחד חייבו אותם להמתין לצעדים הראשונים של צבאות ערב ,בטרם יערכו את צבא ישראל
לקרב.
תוך כדי ציפייה נזכרו בדיוני המטה ביומיים האחרונים .הם ידעו מה מצב העניינים לאמיתו ב ֶעברם-
הם של הגבעה ,אך הייתה להם דעה מוגזמת במקצת בנוגע לכוחם ולאמצעיהם של אויביהם .ידין הגיע
לכלל מסקנה ,כי לישראל אין סיכויים רבים לנצח ,אלא אם כן תגיע במהרה אספקה חדשה של נשק וציוד.
אם תגיע ,יהיה לישראל סיכוי סביר להחזיק מעמד בפני התקפה; הן בן-גוריון והן ידין היו משוכנעים ,כי
האניות שבים ומטוסי התובלה מסוג "דקוטה" ,המקרטעים ברוב סכנה בשדות התעופה של אירופה ,יעברו
ויפרצו על אף ההסגרים ,שהטילו ארצות ערב ,הבריטים והאומות המאוחדות .אך אף אחד ממנהיגי ישראל
שב"בית האדום" לא האמין אותו לילה ,כי ייתכן שישראל תנצח במלחמה שנכונה לה באמצעים שעמדו
אותה שעה לרשותה.
לדברי ידין ,אי-ודאות זו כמעט שלא הייתה מורגשת בקרב הכוחות המזוינים או האוכלוסייה האזרחית.
כתוצאה משורה של הצלחות ,שנפלו בחלקם בארבעים הימים מראשית אפריל ,הייתה רוח הציבור (מחוץ
לירושלים) איתנה ,והוא היה חדור רגש ביטחון עצמי עז ואפילו מופרז.
שעה קלה אחרי חצות הלילה הגיעה הידיעה המלהיבה מוושינגטון ,כי ארצות הברית הכירה במדינה
החדשה .היה בכך משום נחמה ופיצוי-מה על הידיעה המדכאה בדבר נפילת כפר עציון והיישובים
שבסביבה אחרי קרב של שלושה ימים עם הלגיון הערבי .ידין הסב את תשומת הלב למסקנותיה של פלישה
זו :יש לתכנן הגנה יעילה יותר על היישובים מפני התקפות תותחים .הדיונים נמשכו ללא החלטות .אור
השחר הפציע ,אך תגובת הערבים לא נודעה עדיין .בן-גוריון התכונן לשידור מיוחד לארצות הברית.
בתל-אביב הייתה השעה 5לפנות בוקר.
140יום שישי הגדול
