Page 166 - יום שישי הגדול
P. 166
הבניין עובר שינויים
מרק שאגאל הגיע ארצה ,מלווה באשתו אידה ובבתו בלה ,בתחילת חודש מרס ,1931ושהייתו בארץ
ארכה כשלושה חודשים .בבואו לארץ הביא אתו ,כמתנה למוזיאון העתיד לקום ,שתיים מיצירותיו :את
ציור הגואש "יהודי עם ספר תורה" ( ,)1925שהיה למעשה לפריט הראשון באוסף המוזיאון ,ואת סידרת
התחריטים ל"נפשות מתות" מאת גוגול ( .)1927-1923אמנם נתגלעו הבדלי השקפות בין שאגאל לבין
דיזנגוף על אופיו של המוזיאון העתידי ועל תכניו ,ומרק שאגאל אף נתן ביטוי פומבי לדעותיו ,ואולם עד
מהרה שבו השניים לשתף פעולה ,ומרק שאגאל נמנה עם ידידי המוזיאון.
בראשית שנות השלושים בוצעו במבנה עוד מספר שלבי הרחבה ,ונוספו לו עוד חדרים בשתי קומותיו
ועל הגג.
המוזיאון ,בקומתו השנייה של הבית ,נפתח לקהל ב 2-באפריל ,1932והוצגו בו ארבע תצוגות .בחלל
הכניסה הוצגו דיוקנאותיהם של יהודים; בחדר אחד הייתה תצוגה של אמנים אירופיים ,לרבות יצירות
של אוטרילו ,אורי לסר ,מאנה כץ ,מודליאני ,מרק שאגאל וחנה אורלוף .בחדר סמוך הוצגו יצירות ששאל
המוזיאון מ 34-אמנים ארץ-ישראליים ,וביניהם יוסף זריצקי ,אהרון אבני ,אריה אלואיל ,דוד הנדלר ,אנה
טיכו ,אריה לובין ,פנחס ליטבינובסקי ,בתיה לישנסקי ,אברהם מלניקוב ,יוסף קוסונוגי ,אביגדור סטימצקי,
ישראל פלדי ,יצחק פרנקל ,ראובן רובין ,צבי שור וציונה תג'ר .בחדר נוסף הוצגו יצירות ,הנותנות ביטוי
לנושאים מן התנ"ך ,וביניהן העתקים של פסל משה של מיכלאנג'לו ופסלי דוד של ורוקיו ושל ברניני.
לכל אחת מקומותיו של הבית היה אז יעוד שונה .בקומה הראשונה שכנו אז משרדי בנק אשראי,
בקומה השנייה מוקמו משרדיו של מאיר דיזנגוף ומשרדי המוזיאון ובירכתי המשרדים ,בשלושה חדרים,
שכן המוזיאון .בחדרים שנבנו על הגג התגורר בעל הבית ,מאיר דיזנגוף.
הנה כי כן ,תל-אביב עלתה על מפת האמנות ,ועד מהרה ירשה את מקומה של ירושלים ככוח המקדם
את האמנות הפלסטית ביישוב הצומח בארץ-ישראל.
ד"ר קרל שוורץ ,חוקר ידוע של תולדות האמנות ,שהיה קודם לכן מנהל המוזיאון היהודי בברלין,
הוזמן על ידי דיזנגוף להיות מנהלו של מוזיאון תל-אביב ,והוא כיהן בתפקיד זה עד למחצית שנת .1947
שוורץ הביא עמו למוזיאון מאות ספרי אמנות ויותר מאלף עבודות נייר מאוספו הפרטי ,ובשנים בהן ניהל
את המוזיאון הורחבו אוספיו ,והם היו למעולים ולעשירים שבאוספי האמנות היהודית.
היה זה קרל שוורץ אשר העניק לבית את זהותו הארכיטקטונית הנוכחית .הוא ביקש ליצור בקומה
הראשונה של הבניין חלל מתאים למוזיאון ,ואז הונמכה רצפת האולם שבכניסה ,דבר שבפועל הגביה את
תקרת החלל והגדיל את נפחו .עד היום יורדים הבאים לאולם זה בגרם מדרגות רחב.
היו אלו שנות השלושים ,השנים בהן פשט הסגנון הבינלאומי בתל אביב וביתר ערי הארץ .קרל רובין,
מהבולטים שבין האדריכלים המודרניים ,מתלמידיו של אריך מנדלסון בברלין ביצע ,החל משנת ,1934
עיצוב מחודש של מעטפת הבניין ושל חללי הפנים על פי כללי הסגנון החדש של "בתי הקובייה" .באותן
שנים גם הותאמה התאורה במבנה כדי שתשרת את ייעודו המוזיאלי .אגף נוסף בקומה הראשונה נועד
לקונצרטים ולהרצאות .הרחבה נוספת ,אם כי לא מהותית לארכיטקטורה המחודשת של הבניין ,בוצעה,
כאשר הוסיף האדריכל קרל רובין גלריות נוספות למוזיאון ומשכן לספרייה שלו.
המוזיאון המחודש נפתח לציבור בחודש פברואר .1936דיזנגוף נפטר בספטמבר של אותה שנה.
164יום שישי הגדול
מרק שאגאל הגיע ארצה ,מלווה באשתו אידה ובבתו בלה ,בתחילת חודש מרס ,1931ושהייתו בארץ
ארכה כשלושה חודשים .בבואו לארץ הביא אתו ,כמתנה למוזיאון העתיד לקום ,שתיים מיצירותיו :את
ציור הגואש "יהודי עם ספר תורה" ( ,)1925שהיה למעשה לפריט הראשון באוסף המוזיאון ,ואת סידרת
התחריטים ל"נפשות מתות" מאת גוגול ( .)1927-1923אמנם נתגלעו הבדלי השקפות בין שאגאל לבין
דיזנגוף על אופיו של המוזיאון העתידי ועל תכניו ,ומרק שאגאל אף נתן ביטוי פומבי לדעותיו ,ואולם עד
מהרה שבו השניים לשתף פעולה ,ומרק שאגאל נמנה עם ידידי המוזיאון.
בראשית שנות השלושים בוצעו במבנה עוד מספר שלבי הרחבה ,ונוספו לו עוד חדרים בשתי קומותיו
ועל הגג.
המוזיאון ,בקומתו השנייה של הבית ,נפתח לקהל ב 2-באפריל ,1932והוצגו בו ארבע תצוגות .בחלל
הכניסה הוצגו דיוקנאותיהם של יהודים; בחדר אחד הייתה תצוגה של אמנים אירופיים ,לרבות יצירות
של אוטרילו ,אורי לסר ,מאנה כץ ,מודליאני ,מרק שאגאל וחנה אורלוף .בחדר סמוך הוצגו יצירות ששאל
המוזיאון מ 34-אמנים ארץ-ישראליים ,וביניהם יוסף זריצקי ,אהרון אבני ,אריה אלואיל ,דוד הנדלר ,אנה
טיכו ,אריה לובין ,פנחס ליטבינובסקי ,בתיה לישנסקי ,אברהם מלניקוב ,יוסף קוסונוגי ,אביגדור סטימצקי,
ישראל פלדי ,יצחק פרנקל ,ראובן רובין ,צבי שור וציונה תג'ר .בחדר נוסף הוצגו יצירות ,הנותנות ביטוי
לנושאים מן התנ"ך ,וביניהן העתקים של פסל משה של מיכלאנג'לו ופסלי דוד של ורוקיו ושל ברניני.
לכל אחת מקומותיו של הבית היה אז יעוד שונה .בקומה הראשונה שכנו אז משרדי בנק אשראי,
בקומה השנייה מוקמו משרדיו של מאיר דיזנגוף ומשרדי המוזיאון ובירכתי המשרדים ,בשלושה חדרים,
שכן המוזיאון .בחדרים שנבנו על הגג התגורר בעל הבית ,מאיר דיזנגוף.
הנה כי כן ,תל-אביב עלתה על מפת האמנות ,ועד מהרה ירשה את מקומה של ירושלים ככוח המקדם
את האמנות הפלסטית ביישוב הצומח בארץ-ישראל.
ד"ר קרל שוורץ ,חוקר ידוע של תולדות האמנות ,שהיה קודם לכן מנהל המוזיאון היהודי בברלין,
הוזמן על ידי דיזנגוף להיות מנהלו של מוזיאון תל-אביב ,והוא כיהן בתפקיד זה עד למחצית שנת .1947
שוורץ הביא עמו למוזיאון מאות ספרי אמנות ויותר מאלף עבודות נייר מאוספו הפרטי ,ובשנים בהן ניהל
את המוזיאון הורחבו אוספיו ,והם היו למעולים ולעשירים שבאוספי האמנות היהודית.
היה זה קרל שוורץ אשר העניק לבית את זהותו הארכיטקטונית הנוכחית .הוא ביקש ליצור בקומה
הראשונה של הבניין חלל מתאים למוזיאון ,ואז הונמכה רצפת האולם שבכניסה ,דבר שבפועל הגביה את
תקרת החלל והגדיל את נפחו .עד היום יורדים הבאים לאולם זה בגרם מדרגות רחב.
היו אלו שנות השלושים ,השנים בהן פשט הסגנון הבינלאומי בתל אביב וביתר ערי הארץ .קרל רובין,
מהבולטים שבין האדריכלים המודרניים ,מתלמידיו של אריך מנדלסון בברלין ביצע ,החל משנת ,1934
עיצוב מחודש של מעטפת הבניין ושל חללי הפנים על פי כללי הסגנון החדש של "בתי הקובייה" .באותן
שנים גם הותאמה התאורה במבנה כדי שתשרת את ייעודו המוזיאלי .אגף נוסף בקומה הראשונה נועד
לקונצרטים ולהרצאות .הרחבה נוספת ,אם כי לא מהותית לארכיטקטורה המחודשת של הבניין ,בוצעה,
כאשר הוסיף האדריכל קרל רובין גלריות נוספות למוזיאון ומשכן לספרייה שלו.
המוזיאון המחודש נפתח לציבור בחודש פברואר .1936דיזנגוף נפטר בספטמבר של אותה שנה.
164יום שישי הגדול
