Page 164 - יום שישי הגדול
P. 164
עקיבא אריה וייס ,שיזם את הקמת "חברת אחוזת בית" ,הוא שעמד בראש הוועד שלה בשנותיה
הראשונות ,הוא שהוביל את המהלכים המסובכים ,המורכבים והקשים ,של רכישת הקרקע לשכונה ובניית
בתי המייסדים .מאיר דיזנגוף נמנה עם הפעילים שבין חברי האגודה.
מראשית פעולתה של האגודה וגם לאחר הקמת בתי השכונה נתגלעו חיכוכים וסכסוכים בין חברי
האגודה ,ונוצרו בין חבריה מחנות שונים .באסיפה הכללית ,שהתקיימה ביום כ"ט בכסלו תרע"ב (שלהי
,)1911נבחר ועד חדש לשכונה ,ועקיבא אריה וייס לא נמנה עם חבריו .מאיר דיזנגוף נבחר לראש הוועד.
מאז ועד לפטירתו בשנת ( 1936למעט התקופה שבין סוף דצמבר - 1925עת התפטר מתפקידו בשל
מחלוקת עם סיעת הפועלים בעירייה -ועד סוף דצמבר )1928הנהיג דיזנגוף את תל-אביב .בתקופה זו,
תחת הנהגתו ולא מעט בזכות מרצו וכישרונו וחזונו ,הפכה תל-אביב משכונה קטנה ושקטה לעיר תוססת
והומה ,מרכז ליישוב היהודי המתחדש בארץ.
בשנותיה הראשונות היה ועד השכונה החדשה מתכנס ופועל בחדר שהוקצה לכך במגדל המים ,שניצב
סמוך לצומת הרחובות שדרות רוטשילד ונחלת בנימין (ליד בית דיזנגוף) .אולם מטבעם של דברים שימש
גם בית ראש הוועד ,ביתם של צינה ומאיר דיזנגוף ,כאחד ממוקדי הפעילות הציבורית של השכונה.
הבית הופך למוזיאון
מאיר דיזנגוף היה מנהיג בכל רמ"ח אבריו ,נמרץ ותמיד ראש לעושים .צינה אשתו הייתה מן המצטנעים.
האישה שמאחורי בעלה .היא אמנם הייתה מעורה בנעשה בתל-אביב ומעורבת בחיי הציבור ,אך העדיפה
לתרום את תרומתה לחיי הקהילה בפעולות של תרבות וצדקה .היא הייתה נאה מאוד ,והופעתה הייתה
מטופחת ,נעימת הליכות ובעלת גינונים אירופיים ,ונודעה בעיר כמארחת מושלמת במפגשים ,בקבלות
הפנים ,במסיבות ובאירועים החברתיים שנערכו בביתם .את פעילותה למען הציבור ניהלה צינה בשפה
הצרפתית ,שכן לא הצליחה להשתלט על השפה העברית.
בשנות העשרים החליטו בני הזוג דיזנגוף ,כמו הרבה ממייסדי השכונה ,להגדיל את ביתם .אדריכל
העיר דב הרשקוביץ' הוסיף לבית קומה שנייה ,אליה עלו במדרגות חיצוניות ,וכן נוספו לבית חדרים על
הגג.
בתחילת שנת 1930נפטרה צינה דיזנגוף ממחלת הסרטן .היא נקברה בבית הקברות הישן בתל-אביב.
על קברה אמר דיזנגוף" :הנני נפרד ממך והולך להמשיך את אותה העבודה ,אשר כל שבע-ושלושים שנות
חיינו המשותפים עזרת לי ועודדת אותי לעשותה .ובבוא ִקצי ,הלא לא יארכו עוד הימים ,והציבו לי קבר
על יד קברך ,ולא ניפרד עוד לעולמים".
דיזנגוף חשב תמיד "בגדול" .הוא ראה לנגד עיניו – ואף נתן לדברים ביטוי בעל פה ובכתב ובמעשה –
את תל-אביב גדלה ומתפשטת לכל עבריה ,עיר תוססת וחיונית ,מרכז של פעילות כלכלית ומרכז תרבותי
של היישוב .לאחר מותה של צינה ניגש דיזנגוף לגבש ולקדם את תוכניתו לייסד מוזיאון בתל-אביב.
הוא התייעץ עם אנשי רוח ואנשי אמנות ,ושיגר מכתבים לגורמים בארץ ובעולם ,אשר עשויים היו לדעתו
לסייע לו בקידום הרעיון ובהוצאתו אל הפועל.
על פי התוכנית שהעלה על הכתב אמור היה מוזיאון תל-אביב להכיל שלוש קבוצות של יצירות.
בקבוצה הראשונה יצירות של אמנים יהודיים ,שיצרו מאז המאה ה 18-ועד המאה העשרים וכן
יצירות של אמנים -יהודים ושאינם יהודים -על נושאים יהודיים וגלריה של יהודים מפורסמים.
הקבוצה השנייה תכלול רפרודוקציות הנותנות ביטוי לנושאים תנ"כיים .הקבוצה השלישית תיתן
162יום שישי הגדול
הראשונות ,הוא שהוביל את המהלכים המסובכים ,המורכבים והקשים ,של רכישת הקרקע לשכונה ובניית
בתי המייסדים .מאיר דיזנגוף נמנה עם הפעילים שבין חברי האגודה.
מראשית פעולתה של האגודה וגם לאחר הקמת בתי השכונה נתגלעו חיכוכים וסכסוכים בין חברי
האגודה ,ונוצרו בין חבריה מחנות שונים .באסיפה הכללית ,שהתקיימה ביום כ"ט בכסלו תרע"ב (שלהי
,)1911נבחר ועד חדש לשכונה ,ועקיבא אריה וייס לא נמנה עם חבריו .מאיר דיזנגוף נבחר לראש הוועד.
מאז ועד לפטירתו בשנת ( 1936למעט התקופה שבין סוף דצמבר - 1925עת התפטר מתפקידו בשל
מחלוקת עם סיעת הפועלים בעירייה -ועד סוף דצמבר )1928הנהיג דיזנגוף את תל-אביב .בתקופה זו,
תחת הנהגתו ולא מעט בזכות מרצו וכישרונו וחזונו ,הפכה תל-אביב משכונה קטנה ושקטה לעיר תוססת
והומה ,מרכז ליישוב היהודי המתחדש בארץ.
בשנותיה הראשונות היה ועד השכונה החדשה מתכנס ופועל בחדר שהוקצה לכך במגדל המים ,שניצב
סמוך לצומת הרחובות שדרות רוטשילד ונחלת בנימין (ליד בית דיזנגוף) .אולם מטבעם של דברים שימש
גם בית ראש הוועד ,ביתם של צינה ומאיר דיזנגוף ,כאחד ממוקדי הפעילות הציבורית של השכונה.
הבית הופך למוזיאון
מאיר דיזנגוף היה מנהיג בכל רמ"ח אבריו ,נמרץ ותמיד ראש לעושים .צינה אשתו הייתה מן המצטנעים.
האישה שמאחורי בעלה .היא אמנם הייתה מעורה בנעשה בתל-אביב ומעורבת בחיי הציבור ,אך העדיפה
לתרום את תרומתה לחיי הקהילה בפעולות של תרבות וצדקה .היא הייתה נאה מאוד ,והופעתה הייתה
מטופחת ,נעימת הליכות ובעלת גינונים אירופיים ,ונודעה בעיר כמארחת מושלמת במפגשים ,בקבלות
הפנים ,במסיבות ובאירועים החברתיים שנערכו בביתם .את פעילותה למען הציבור ניהלה צינה בשפה
הצרפתית ,שכן לא הצליחה להשתלט על השפה העברית.
בשנות העשרים החליטו בני הזוג דיזנגוף ,כמו הרבה ממייסדי השכונה ,להגדיל את ביתם .אדריכל
העיר דב הרשקוביץ' הוסיף לבית קומה שנייה ,אליה עלו במדרגות חיצוניות ,וכן נוספו לבית חדרים על
הגג.
בתחילת שנת 1930נפטרה צינה דיזנגוף ממחלת הסרטן .היא נקברה בבית הקברות הישן בתל-אביב.
על קברה אמר דיזנגוף" :הנני נפרד ממך והולך להמשיך את אותה העבודה ,אשר כל שבע-ושלושים שנות
חיינו המשותפים עזרת לי ועודדת אותי לעשותה .ובבוא ִקצי ,הלא לא יארכו עוד הימים ,והציבו לי קבר
על יד קברך ,ולא ניפרד עוד לעולמים".
דיזנגוף חשב תמיד "בגדול" .הוא ראה לנגד עיניו – ואף נתן לדברים ביטוי בעל פה ובכתב ובמעשה –
את תל-אביב גדלה ומתפשטת לכל עבריה ,עיר תוססת וחיונית ,מרכז של פעילות כלכלית ומרכז תרבותי
של היישוב .לאחר מותה של צינה ניגש דיזנגוף לגבש ולקדם את תוכניתו לייסד מוזיאון בתל-אביב.
הוא התייעץ עם אנשי רוח ואנשי אמנות ,ושיגר מכתבים לגורמים בארץ ובעולם ,אשר עשויים היו לדעתו
לסייע לו בקידום הרעיון ובהוצאתו אל הפועל.
על פי התוכנית שהעלה על הכתב אמור היה מוזיאון תל-אביב להכיל שלוש קבוצות של יצירות.
בקבוצה הראשונה יצירות של אמנים יהודיים ,שיצרו מאז המאה ה 18-ועד המאה העשרים וכן
יצירות של אמנים -יהודים ושאינם יהודים -על נושאים יהודיים וגלריה של יהודים מפורסמים.
הקבוצה השנייה תכלול רפרודוקציות הנותנות ביטוי לנושאים תנ"כיים .הקבוצה השלישית תיתן
162יום שישי הגדול
